התערבות עם המזל - א

אני המזל של נטלי. מסכנה נטלי.

הייתם מצפים מהמזל שההסתברות תשחק לידיים שלה, תתעקם כמו נייר אוריגמי ותתממש בדמות הרצויה עבור המזל. אז הרשו לי לעדכן אתכם. המזל של המזל הוא אקראי לא פחות מכל דבר אחר ביקום. החל מהמפץ הגדול ועד לבחירתו של ביבי לראש ממשלה שלוש פעמים בשנה. מזל זה הסתברות. לפחות חלק ממנו הוא הסתברות. וגם אני כלואה בממד המוזר הזה.

השטן ידע זאת. לא אשכח את היום שבו הוא דרדר אותי להתערבות.

"מה ההסתברות להוציא שש פעמים 6 בקובייה?"

הוא נגלה לפניי בצהרי יום שבת. ההכנות למשחק קטאן היו בעיצומן. נטלי וחבריה ארגנו את הלוח במרץ, בחרו שחקנים לפי צבעים (נטלי התפשרה על האדום מאחר שלא היה ורוד) וסידרו באקראיות את המחוזות (חבלי ארץ) השונים: חימר (או טיט), חציר, אבן, כבשה ועץ. חמישה מחוזות לחמישה משאבים. בעזרתם בונים ישובים וערים שאיתם מנצחים במשחק. ליתר דיוק, אם נדבר בנקודות, המנצח הוא מי שהשיג ראשון עשר נקודות ניצחון. בניית ישוב מעניקה נקודה אחת ועיר שתיים. ובדומה למונופול שבו קלפי ההפתעה עשויים להציל אותך, בקטאן קלפי הפיתוח הם לעתים תכופות עמוד יסוד במשחק. במשחק הקודם נטלי כמעט ניצחה רק בזכות קלפי הפיתוח. יש כמובן דרכים נוספות להרוויח נקודות, אבל בפסקה אחת זה יהיה יומרני מצדי לנסות להבהיר את כל החוקים במלואם.

אל תשכחו שאני בסך הכול מזל. ואין לי מזל. אגב, קוראים לי, באופן מפתיע, מזל. 

מה בנוגע למזלות של אחרים, אתם שואלים? האם לכולם קוראים מזל? אני מקווה מאוד שלא. אבל זה אפשרי. תלוי בשם שהם בחרו לעצמם. 

אני לא רציתי בשם מזל, אבל חשבתי שעם השם מגיע המזל, אז אמרתי לעצמי למה לא, וקראתי לעצמי כך.

ולכל ההורים שכאן, בבקשה אל תעשו זאת. מסתבר (חה, הסתברות. מזל.) שמאז שקראתי לעצמי מזל, העניינים הלכו והידרדרו כמו קובייה שהתגלגלה מתחת לספה בסלון.  אולי מסיבה זו ההורים של נטלי סירבו לקרוא לאחותה הקטנה הדר, כפי שנטלי הציעה (הם קראו לה שיר). השטן אוהב משחקי מילים, ובייחוד צירופי מקרים. וילדה בשם הדר שאין לה טיפת הדר זה פשוט הרמה להנחתה. כמו מזל שאין לו (לה) מזל.

נחזור לשיחה עם השטן. 

"מה ההסתברות להוציא שש פעמים 6 בקובייה, מזל?" הוא שאל. 

"אני המזל של נטלי, לא השכל שלה." נאנחתי. "אבל בתור מזל יש לי ידע בסיסי בהסתברות. שישית זה הסיכוי להוציא 6 בקובייה אחת. תעלה בחזקת שש כדי לקבל רצף כזה של שש קוביות. אבל אפילו יצור נטול מזל כמוני יודע שזה מגוחך. אבל אתה מוזמן לעשות את החשבון."

הוא צחק. פניו האדומות הפכו לגוש רוטט. עיניו נראו כמו תפוח אדמה שרוף של ל"ג בעומר.  

"יש לי התערבות אלייך, מעוניינת לשמוע?"

"לא. יש לי ברירה?" 

"לא. המזל נגדך אני מניח." והוא פרץ בצחוק, מוציא ניצני להבות ועשן מפיו.

"שחרר אותי מהנוכחות שלך, בבקשה. מה ההתערבות?"

"את רואה את לוח המשחק?" 

רציתי לומר לו: "אנחנו נמצאים עליו. כלומר, ממש עליו. כמו הדרכים והישובים והשודדים. איך אראה אותו?" אבל אז הוא הקיש באצבעותיו. ציפורני הפחם שלו חתכו את האוויר, וכעבור רגע, מצאתי את עצמי מרחפת בתוך הילה שחורה וסמיכה מעל ללוח בצורת המשושה.

ראיתי את השיער הזהוב של נטלי רוקד על כתפיה כשרכנה לסדר את קלפי המשאב בין הצד הצפוני של הלוח לצד הדרומי, כך שכל שחקן יוכל לחמוד אותם בקלות. את קלפי הפיתוח ואת עיגולי המספרים שמניחים על המחוזות סידרו שני חבריה. 

כשסיימו את הסידור, נוצר מצב מעניין. בייחוד בלטו החימר והעץ על הלוח. על העץ היו מספרים בעלי הסתברות יחסית גבוהה, כמו 6, 4, 4. ועל החימר היו 6, 9 ו-3 .  3 חימר ו-9 חימר היו ליד נמל ו-6 ו-9 חימר היו שכנים, כך ששחקן מיומן יכול בקלות ליצור מונופול על המשאב.

בכל אופן, השטן הכווין אותי למשבצת אחרת לחלוטין. 

"רואה את ה-12 שם? בפינה הצפונית?"

מרוב שהמשבצת הייתה נידחת וחסרת משמעות לקחו לי כמה נפנופי כנפיים למצוא אותה.

"אלוהים אדירים, אל תגיד לי שזו ההתערבות שאתה מציע?" 

"את יודעת שאין לך ברירה, כפרה." הוא אמר ושלף משהו חום בין שיניו עם ציפורן מחודדת.  "את תתחילי על 2 כבשה שבקצה המזרחי. עלייך להגיע מכאן עד ל-12. העץ ששם."

נאנחתי. חתיכת תחמן. 

"החוקים הרגילים?" 

"החוקים הרגילים," הוא הנהן. "כרגיל, את יכולה להוציא לנטלי כל מספר בקובייה, מלבד 6 ו-8 שהם הכי סבירים. (אחרת הניצחון היה קל מדי). אבל -"

"אבל." בלעתי את רוקי. "אם אני משפיעה על תוצאת הקובייה, בתור הבא יוצא 7. "

"מדויק, חמדת לבי. אז את מעורה בעניינים."

חמדת לבי?  

"בכל מקרה, אני לא מסכימה."

"סליחה?"

"לא מסכימה."

"אין לך ברירה, אני חוזר, אין לך ברירה. התנגדות להתערבות שווה הפסד, ולפיכך, המזל שלך, כלומר את במובן מסוים, הופך להיות חלק ממני." 

הוא הרים גבה. הוא נראה מרוצה מדי מהמצב. כי מה כל הכיף להשפיל אותי ללא השפלה?

"מקווה שזה ברור." אמר.

"חוקי ההסתברות הם חלק מהמזל. אני יכולה לבחור שינוי בתנאים, כל עוד הוא עומד בחוקי ההסתברות."

הוא עיוות את פניו וגירד את אוזניו המחודדות. הן הוציאו גצים ונאלצתי להתחמק במהירות. הכעס של השטן הוא צלקת לכל החיים.

"אני מניח שזה נכון." הוא נאנח, מהורהר. "מה התנאי שלך, מזל?"

"התנאי שלי," חייכתי (לא התאמצתי כדי לקשט אותו בדיוק במידה הנכונה של רשעות.) "הוא שאוכל להוציא לכל שחקן בכל רגע נתון איזה מספר שאני רוצה. לא רק לנטלי. המחיר כמובן יישאר זהה. אחרי שאני משפיעה על תוצאת הקובייה, הקובייה תתאזן על ידי שתוציא את המספר הסביר ביותר 7."

"שהוא, כזכור לך," הוא הדגיש, כאילו כדי לוודא שאני לא מטומטמת לחלוטין. "המספר של השודדים. 7 מונע ממך לקבל את המשאב מהמחוז שהשודדים נוחתים עליו ומאפשר לשחקן שהטיל את הקובייה לשדוד קלף באקראי משחקן אחר."

"אכן." אמרתי. "אולי המזל ברח ממני, אבל אני לא סתומה, אתה יודע."

"נראה לגבי זה." הוא הפטיר בצחוק שהיה עשוי להישמע לבבי, אם היה לו לב. 

הוא נעלם. 

המשחק התחיל.

כל אחד מהשחקנים הציב בתורו שני ישובים על הלוח ולקח משאבים לפי מיקום היישוב האחרון. 

לעזאזל. נאנחתי בלבי. נטלי  בחרה מיקום שנותן לה רק שני משאבים: חימר ועץ. המספרים עליהם היו 3 ו-6 (6 לעץ ו-3 לחימר). לפחות היה שם נמל...

את החלק הצפוני של הלוח כבשו חבריה. אחד מהם השתלט על המספרים הדומיננטיים 6, 8 ו-10 (חימר, חציר ואבן - לפי הסדר).  השני התביית על 4, 4, 8. אולי המצב לא אבוד, אם כך. שכן שני מחוזות ה-4 היו עץ וחוסר המגוון במשאבים עלול לפגוע בהתפתחות שלו במשחק.

עבור היישוב השני, נטלי העמיקה את הבור שחפרה לעצמה. היא בחרה בנקודה הרחוקה ביותר על הלוח מה-12 הצפון מערבי. אמנם המספרים היו טובים בהתחשב מה שנותר (2, 10 ו-5), אבל המרחק... 

הנה הוא, נקודה קטנה באופק. 12 עץ. אי שם בקוטב הצפוני של עולם הקטאן. בסוף העולם.

והנה אני. בסוף העולם השני. בקצה הדרום מזרחי של הלוח. והשטן מתחכך לי בכנף. בסך הכול, חמים ונעים על משבצת 6 עץ. 

"אחלה מיקום." הוא צחק ודמעות מעושנות היתמרו מעיני הלהבות שלו אל השמיים. הרחק מהעולם ומהמזל שלי. "מזכיר לך. 12 עץ,  כן? אולי כדאי לך לוותר כבר עכשיו."

קפצתי ידיים לצדי גופי. אין טעם לשחק משחקי מילים עם השטן, או להעמיד פני חכם ממנו.

"לא הייתה לה ברירה," שנאתי את עצמי על כך שהצטדקתי בפניו. "היא הייתה האמצעית בסבב ותפסו לה את כל המקומות הטובים."

"היא צריכה הרבה מאוד מזל כדי לנצח," השטן השתהה בכוונה על המילה 'הרבה'. 

המשחק התקדם. כלומר, רק המשחק. נטלי לעומת זאת הרגישה כמו הזנב שלו, משתרכת מאחור. היא הביטה בריכוז על הלוח, ידיה שעונות על השולחן. היא שמה לב לפתע שכתפיה נוקשות. ממש כמו האבן שלעולם לא תקבל במשחק. 

"נטשה,"  השחקן בשם אמפריוס גיחך. פני העיפרון שלו התרחבו. "את נראית קצת… נוקשית. מה קרה? המזל נעלם?"

נטלי חשקה את שיניה. זו הפעם השלישית שהיא משחקת עם החבורה קטאן, אבל הפעם המיליון שמזלזלים בה. 

כן, היא טירונית. כן, היא צעירה פעורה. הבנו, תמשיכו הלאה. ושיפסיקו לקרוא לה נטשה!

היא נאנחה. אמא שלה קוראת לה כך. למה ציפתה? ברור שיצחקו עליה. אבל בנוגע למזל, נטלי לא האמינה להם. הם סתם היו רשעים. נטלי האמינה במזל, וידעה שאם רק תאמין בו הוא יגיע. 

"אני בונה דרך," נטלי אמרה וניפחה את חזה. "הנה עץ וחימר לקופה."

"לא! מה את עושה?!" צעקתי עליה. ריחפתי מעל המשבצת 6 חימר.  שלושה תורים ארוכים ואין כרטיס יציאה באופק מהמשבצת הארורה. נופפתי בכנפיים ובתקווה הקלושה שנטלי תוביל אותי ל-12 עץ.

"את לא יכולה לבנות ישוב על 11 חציר! את צריכה לעזור לי ולבנות דרך על 9 חימר ו- 5 אבן כדי שאגיע ל-12 עץ."

נטלי מצמצה בעיניה ונתנה את הקוביות לשחקן שמשמאלה, קיסר. הם שיחקו עם כיוון השעון.

"היא לא מקשיבה לך," השטן ריחף שכוב באוויר בתנוחה של דוגמנית על מכונית ספורט. "ולמה שתקשיב לייצור עלוב כמוך?"

"סתום. זה רק המשחק השלישי שלה. היא לא הכי... בקיאה בחוקים."

"חה! שטויות. ואני לא בקיא בחידות. את מצחיקה היום, מזל."

הסטירה שאעיף לך תהיה אפילו יותר מצחיקה, חשבתי.  הפנים שלי כנראה הבהירו היטב את המחשבה, כי הוא ריחף אלי, ובעיניים מצומצמות חייך אליי בהתגרות. 

זה יהיה כל כך מתוק…

לא. ניערתי את כנפי וסובבתי אליו את גבי. תתמקדי בנטלי ובמשחק.

"אתה צוחק אבל עוד שתי דרכים ואני מגיעה. נטלי ממש התקדמה. יש לה את הדרך הארוכה ביותר."

הוא נחר בבוז. "וזהו זה. זה רק שתי נקודות ניצחון עלובות. כדי לנצח צריך טקטיקה, צריך לבנות בחוכמה, לדעת לסחור, לשאת ולתת. את זה אין לטירונית." הוא שתק לרגע ואז הוסיף, "טוב, צריך את כול זה או -"

"מזל," נאנחתי. "אני יודעת."

וזה בדיוק מה שלא היה לי לתת לה.