מַעֲשֶׂה שֶׁלֹּא הָיָה, כָּךְ הַיָּה

לֵדָה שְׁקֵּטָה,

אֵינָהּ גְּרֵידָא בְּעָלְמָא.

אַךְ מָה עַכְשָׁו,

כְּשֶׁהַמְּרַחֵם הָפַךְ לְאַכְזָב.

בְּיָדַיִם מְלֵאוֹת רַעַשׁ,

תִּשָּׂא רֶגֶשׁ חֲסַר מַעַשׂ.

לָמָּה אֶחָד גָּדוֹל וּמְיֻחָד,

לְלֹא מַעֲנֶה, רַק שְׁאֵלָה הַיּוֹצֵאת מֵהַנִּפְחָד.

מִבְּשָׂרְךָ אַל תִּתְעַלֵּם,

תַּקֵּן רַחֲמִי שֶׁלֹּא יֵאָלֵם,

הַבֵּט אֵל שְׁאֵלָתִי שֶׁלֹּא יַהֲפֹךְ לִשְׁאוֹלִי,

כִּי הַזְּמַן יִהְיֶה שָׁאוּל לִי.