חיים שלי



את חיים פגשתי בפעם הראשונה שהגעתי לאמסטרדם. לחצתי על כפתור האינטרקום במלון דירות ישן באישון לילה קיצי ומאוחר, עם מזוודה כבדה ושיכור לגמרי. בחור טורקי פתח לי את הדלת, הכניס אותי וסחב את המזוודה עד החדר שבעלית הגג. נפלתי על המיטה ונרדמתי מיד.

מוקדם יותר באותו ערב, ישבו לידי במטוס זוג הולנדים מבוגרים ומצחיקים, שעוד לפני ההמראה, הוציאו בקבוק של וודקה, שתו לשכרה וכיבדו גם אותי. הייתי אז בן 22 ומשוכנע שמדובר בהרפתקאה ידידותית. על בטן ריקה ובהתרגשות של טיסת לילה ראשונה לבד, השתכרתי מיד. איך נפתרתי מהזוג המוזר, עברתי את הנחיתה בסכיפול ומצאתי את המזוודה במסוע? איך הגעתי לבדי בתחבורה ציבורית למלון שבמרכז אמסטרדם בשלוש לפנות בוקר? אינני זוכר עד היום. אבל הגעתי.

חיים ישב בקבלה בצהריים של היום שאחרי. חמוד למראה, בהיר עור עם שיער מתולתל כהה, התחלנו לדבר באנגלית. כשסיפרתי לו שאני מישראל, עבר לעברית ואמר שגם הוא ישראלי ומה בא לי לעשות?

"אתה חייב להכיר לי מקומות של הומואים," עניתי מבלי להתבלבל. הייתי חרמן לשיגועים וראיתי שחיים נחנק מהכנות.

"למה לך לחפש מקומות של הומואים אם אני הומו בעצמי?" שאל ברצינות, הזדקף בכסא והתבונן בי בעיניים מתוקות.

"באמת?", הייתי מופתע, "ונוכל להתעסק?"

"בטח," אמר והחל לסדר את החפצים על השולחן. "רוצה עכשיו?"

"ברור!" עניתי וחשבתי, איזה מזל שהתקלחתי לפני שירדתי לקבלה.


הסקס היה מעולה. הפכנו לחברים של ממש. חיים הראה לי את אמסטרדם ולקח אותי למקומות שונים ולא מוכרים, כמו פופ אפ היפסטרי של וופל בלגי מעולה או בר אפל של מהגרים ערבים, שם נתקלתי בבחורים הלוהטים ביותר שראיתי בחיי. ישבנו בקופי שופ עם מנורות ויטראז' על השולחנות וחיים סיפר לי על חייו כישראלי. הוא נפצע באחת המלחמות ולכן החליט לנסוע למקום שלו יותר, ללא טירוף קיומי. הוא בחר בהולנד והגיע לפני כמה שנים כדי ללמוד, ונשאר. הבנתי אותו לגמרי. למעשה, כחלק מהחימום בפעם הראשונה ששכבנו, הוריד את החולצה והראה לי את צלקת המלחמה שעל חזהו. זה היה מדהים. צלקת ענקית, לרוחב החזה, שעד היום מעוררת בי זקפה אדירה כשאני מדמיין אותה. זו היתה מזכרת מאותו קרב אבוד, כשהטנק בו נהג חטף פגיעה ישירה מטיל לבנוני.


                           ***


נשארנו בקשר גם אחרי שחזרתי לישראל. בשנים שיבואו, בכל פעם שחיים הגיע לארץ לביקור משפחתי, נפגשנו. הוא היה כמו אח גדול עבורי. אח קרוב ופרוע, שאפשר לעשות איתו הכל. אבל ה-כ-ל. בדרך כלל ישבנו בבתי קפה, כאן, בתל אביב, ומידי פעם יצאנו לדרינקים בברים אופנתיים של גייז. ישבנו פעם לבירה במקום צבעוני והוא הראה לי תמונה של אבא שלו. זה היה מדהים. בתמונה מהחתונה המשפחתית, חתונה סוערת ושמחה במיוחד, כיאה לעדה הטורקית, רואים את אבא של חיים יושב במרכז חבורה של אנשים חוגגים, ונראה בדיוק, אבל בדיוק, כמו חיים עצמו, רק שבעתיד. שוקינג. מרגש. חיים שלי. אותם פנים עם אותה הבעה של תמימות קוסמית, רק שהשיער המתולתל לבן והחריצים בזויות העיניים, ארוכים יותר. פעם אחת כשהגיע נסענו לסופשבוע רומנטי בבית הארחה בקיבוץ על שפת הכנרת. בכלל, חיפשנו הרפתקאות במקומות לא מוכרים בארץ. כמו בר של בוקרים ביערות כפר סבא או פאב של רוקרים בעיר התחתית של חיפה. במקומות האלה הסטרייטיאדה שלטה, אז בדרך כלל השתכרנו כלוט בהזיית הסיטואציה, צחקנו את נפשנו עד קצה גבול היכולת ומצצנו חזק אחד לשני באוטו.

למרות שיש לחיים משפחה באשדוד, תמיד השתכן במלוניות תל אביביות על החוף. כשנפגשנו, הרגשתי בסרט אלטרנטיבי מאירופה. באותן שנים ניהלתי קשרים רומנטיים רק עם נשים יפות. התנהלתי כפלייבוי של ממש. חתיך וזוהר, זרמתי עם מה שהחיים הביאו אלי, נשים צעירות, פרועות ונוצצות, אך בתוכי סערה גם תשוקה הומוסקסואלית, שלא הגיעה לידי ביטוי. "חיים שלי" היה בדיוק הסרט שסגר לי את הפינה הזאת. אחרי שהיינו מתנשקים במתיקות בחדרון במלונית ומשלימים את החסר בסקס מושלם במשך שעות, היינו יוצאים החוצה לעולם כדי לצבור חוויות משותפות.

אבל אז התנתק הקשר ולא דיברנו במשך כמה שנים.


                          ***


בגיל שלושים הגעתי שוב לאמסטרדם. הפעם כדי לחגוג את סיום התואר ולשמור על דירה של חברים מהארץ. למרות שהייתה לי אז חברה רצינית ולא הייתי בקשר עם חיים תקופה ארוכה, התקשרתי אליו והצעתי שניפגש. לא ידעתי איך יגיב.

"בטח שניפגש!" קרא. "איפה אתה בעיר?" ושמעתי אותו לוקח שאיפה מג'וינט סמיך.

נתתי לו את הכתובת והוא בא לאסוף אותי עוד באותו אחר צהריים. חתיך, בוגר ומתוק מדבש, הוא חיכה לי מתחת לבניין במכונית ספורט שחורה עם גג נפתח. הייתי מאושר. למרות הניתוק הדרמטי, "חיים שלי" המשיך במלוא העוז בדיוק מהיכן שהפסיק. זה היה קיץ. טסנו ברחובות אמסטרדם עם רוח חמה בשורשי השיער והלכנו שוב לברים של מהגרים והתחרמנו כהוגן. עישנו ג'וינטים אדירים בקופי שופס בוהמיינים והסקס היה מטורף ומרטיט וכיף צרחות למרות כל השנים בנפרד. הגוף של חיים, כפי שזכרתי, היה נקי ומבושם ולאכול אותו היה תענוג הולנדי בתפרחת אינסופית. הוא גם ידע כבר איך לפנק אותי, איך לגעת, איך לנשק, כיצד לחדור עמוק ולענג בי את המקומות הרגישים ביותר. הייתי מאושר.

ואז שוב התנתק הקשר ושוב לא דיברנו במשך שנים.


              ***                           


כיום אני וחיים בקשר, אך מדברים בעיקר בוואטסאפ. בגלל הקורונה אנחנו מטיילים פחות בעולם ולא נפגשים. "חיים שלי" נשאר מאחור ואני בקשר מונוגמי עם בן זוג ישראלי כבר למעלה מעשור. אני אוהב לשלוח לחיים מידי פעם טקסטים פרועים שאני כותב, והוא תמיד חוזר אלי עם ביקורת כנה ואמיתית. אפילו נתן ניקוד של חמישה כוכבים לספר שלי שיצא לאור באתר של 'עברית'. "סקסי באמת," כתב בדף חוות הדעת של הקוראים, "מבדר, מצחיק ונוגע ללב." זה בדיוק מה ש"חיים שלי" מסמל עבורי. 


2021


נכתב על-ידי
איתי שקד
אמן, הרפתקן אמנות, כותב בכיף. גוגל: "סיפורי העיר"
הדף נקרא 150 פעמים
אהבתי חיבבתי
אין תגובות
בצע לוגין על-מנת להגיב כאן
הבו לי דף באקראי