שלום כיתה א

"א אוהל, ב זה בית, ג זה גמל גדול..." אני מחכה בסבלנות שיגיע תורי להציג אבל “מ” כל כך רחוקה עדיין. אמא, אבא, סבתא ומאשה כאן. יושבים בקהל ומסתכלים עלי, אני מקווה שלא אתבלבל.

בסוף הטקס מגיעה ההפתעה – קוראים לי שוב לבמה, הפעם לבד. רק אני, העולה החדשה היחידה בבית הספר – לקבל פרס. הם מדברים על ההשתלבות שלי בכיתה, כמה אני לומדת וקולטת יפה, כמה חשובה הקבלה של העליה ועוד ועוד ועוד עד שכבר קשה לי לעמוד זקוף ויפה מול כולם עם הפרס החדש שלי בידיים.

חזרה בכיתה, כל הילדים מקיפים אותי לראות מה קיבלתי ואני מרגישה כמו מלכת העולם. להיות רוסיה זה לא כל כך רע לפעמים ויש רגעים שזה בסדר לא להיות כמו כולם. 

המורה מסבירה לכל הילדים ששנה הבאה יגיע עוד עולה לכיתה "וכולנו צריכים לקבל אותו יפה כמו שקיבלנו את יוליה". אני שונאת כשהיא מדברת עלי. מביאה תמונה של כרבולת לכל הכתה כדי ללמד אותי מה זה, משבחת את הכתיבה שלי שהיא מוצלחת למרות שאני עולה.

אבל כשכתבתי באותיות כתב ולא באותיות דפוס כמו כולם, היא בכלל לא התרגשה. רק שאלה אם נח לי יותר בכתב כי ככה למדנו באולפן. ואני הנהנתי ולא סיפרתי לה שאני יכולה לכתוב בשניהם ושרק רציתי להראות לה שאני יודעת.

בסוף כל הטקסים, יש מפגש אישי של המורה עם כל תלמיד וההורים שלו. ההורים שלי עדיין לא מדברים כל כך טוב עברית אז אני מתרגמת להם חלק. סבתא ומאשה תמיד באות יחד איתנו לפגישות וזה נחמד למרות שלפעמים אני רוצה להיות עם ההורים קצת לבד. 

המורה מובילה את כולם לפלקט שהכנתי, התלוי על הקיר מול הלוח. "מה אתם אומרים?" היא שואלת אבל הם בוהים בה בחזרה במבט של חוסר הבנה. "את חושבת שאנחנו יכולים להבין מה כתוב פה?" צוחק אבא.

"את כל זה הבת שלכם כתבה" היא מסבירה בהנאה "היא תלמידה מצוינת". אני מאושרת, נצמדת לאמא בפינוק. להורים אני מרשה לה להשוויץ. רק שלא תעשה את זה מול הכתה יותר.

"אני רוצה לבקש ממך משהו" עכשיו היא פונה אלי. "שנה הבאה, תעזרי לתלמיד החדש להשתלב בכתה. תזכרי כמה קשה זה כשאתה עולה לבד". אני מחייכת ומסכימה אבל בלב בכלל לא בא לי לעזור לו. התאמצתי מאוד ללמוד טוב, למצוא חברות ולהיות חלק מהכתה והילד העולה הרוסי החדש והמעצבן הזה לא יהרוס לי. אני לא הולכת לשחק רק איתו עכשיו ולהסביר לו הכל ברוסית.

כשאנחנו יוצאים מהמפגש עם המורה, אני מבקשת מההורים להשאר ולשחק עם הבנות. מחר החופש הגדול, ואני לא יודעת אם אראה את ליטל והילה עוד הרבה זמן. הן הולכות לקיטנה ואח"כ אבא של הילה לוקח אותה לאמריקה. שמה הוא גר מאז שאמא שלה והוא רבו. התגרשו, ככה היא אומרת שקוראים לזה.

מאשה באה איתי לשחק. אמא תמיד אומרת שאחיות זה החברות הכי טובות אז מאשה באה איתי לכל מקום.

גם את החופש הגדול אנחנו נעביר ביחד, עם סבתא. ההורים צריכים לעבוד אבל הם הבטיחו שיקחו לפחות כמה ימים לבלות ביחד ואולי אפילו נלך לקולנוע.

כיף עם סבתא אז לא אכפת לי שכולם הולכים לקיטנה. אנחנו מציירות וממציאות הצגות ואפילו עושות קיטנה לבובות שלנו. לפעמים אנחנו מתחבאות בארון וסבתא מחפשת אותנו ונלחצת אבל מאשה מתחילה לצחוק ממש מהר אז סבתא תמיד מוצאת אותנו.

ליטל והילה מחכות ליד הבמה של הטקס. אתמול התחלנו להמציא ריקוד משלנו לשיר "דרך המלך" שאמא של הילה ממש אוהבת. היא תמיד משמיעה אותו כשאנחנו משחקות אצלה בחצר. אני לא מכירה את השירים האלה כי זה לא מה ששומעים אצלנו, אבל אני תמיד קולטת את מילים מהר ומצליחה לזמזם יחד איתן.

"וואי הג'ינס שלך זה בדיוק מה שרציתי אבל לא הסכימו לקנות לי כי הוא ממש יקר" ליטל מתלהבת מהג'ינס הלבן שבאתי איתו לטקס. "כן, אני ממש אוהבת אותו" אני מספרת להן שקיבלתי אותו בחינם, מאחת משקיות הבגדים התמידיות שאמא וחברות שלה מעבירות בין אחת לשניה. שקיות שהן מקבלות מאנשים כי הן עולות חדשות. לפעמים יש שם דברים ממש שווים והן מקנאות בי.

לפעמים גם אני מקנאת בהן. 

כמו בפורים כשהן התחפשו ביחד לנסיכות עם שמלות ממש שוות שתפרו להן במיוחד. אמא הכינה לי תחפושת של ילדת פרחים עם סלסלה והמון פרחים יפים אז שמחתי אבל בכל זאת קיוויתי גם להיות נסיכה איתן. 

יש פעמים שהן משתפות אותי ואז זה נחמד. כמו כשההורים של ליטל לקחו אותנו למסעדה החדשה הזאת "מקדונלדס" בקניון איילון. הילה אמרה שאבא שלה לוקח אותה לשם תמיד כשהיא מבקרת אצלו, אז זה לא כזה מיוחד, אבל אני ממש התרגשתי.

כשמתחיל להחשיך, ההורים מגיעים לקחת אותנו הביתה.

בדרך, אני מכריחה את מאשה לדרוך רק על הקווים. היא עושה כל מה שאני אומרת כי אחרת לא אקח אותה לפגוש את האמא האמיתית שלנו. ככה לפחות היא מאמינה. סיפרתי לה שהאמא האמיתית שלנו גרה בארץ המכשפות ואני טסה לבקר אותה כל לילה אז כבר שבוע היא עושה משימות שאני נותנת לה כדי שאקח אותה איתי. אמא מתעצבנת עליה ומבקשת שתזדרז. 

"את בכלל לא האמא האמיתית שלי" היא פולטת בשקט והלב שלי מתכווץ. "הלילה בחדר, אני אספר לה שזה לא נכון" אני מחליטה. אני אוהבת את השיחות שלנו בשקט בחושך, מיטה ליד מיטה.

איזה כיף שמחר החופש הגדול. אפשר ללכת לישון יותר מאוחר ולשחק כל היום. ואחר כך, בכיתה ב, אני כבר לא אהיה עולה חדשה.