פספוס במאה מילים

הייתי אומר לך הכל. אבל במקום, בחרת לא להופיע. קבענו בחמש. חמש וחצי גם היה עובד. חיכיתי לך - על מי אני עובד? - חיכיתי עד שהשמש שקעה. הילדים הפסיקו לשחק ומקלטי הטלוויזיה שידרו במקהלה את חיים יבין לרחוב. תקופה אחרת. את זוכרת?

היום יש לנו רחוב לא-ישראלי. כולם עולים חדשים שהגיעו אחרי שכור ההיתוך נסגר. הם כבר לא פוחדים להיות תרבות אחרת, עם אחר. עם ישראל בגוון גרוזיני או גוון בוכרי, פרסי. הילדים מדברים רק רוסית. ההורים קונים סולוגני. הסבתות מטפחות כלבים גזעיים. וויסקי ירוון.

אבל אז, אז הייתה תקופה אחרת - חיים יבין מעשרות טלוויזיות ברחוב ואת לא באת.