סקסית מסתורית

הנייד שלה זמזם מתוך התיק בפעם השלישית. "אני לא נשברת. לא רוצה לדעת מה יש לו להסביר. לא מעניין אותי מה קרה הפעם. זהו. סוף הסיפור" כך היא מלמלה לעצמה בלי קול. אגרופיה נסגרים ולסתותיה מתהדקות ללא שליטה. צעדיה נמהרים. באותם הרגעים קיוותה שיצוץ פה לפתע מולה ברחוב ההומה שתוכל להטיח בו את כל עלבונותיה, את תקוותיה המנופצות, שתוכל לצפות בתדהמה המתפשטת על פניו שתוכל לסטור לו אחת מצלצלת אמתית סוף סוף. אבל הוא לא הופיע מולה והיא המשיכה לצעוד ברחוב החשוך. מקללת את העקבים והשמלה שביקש שתלביש דווקא הערב. "ממתי אני בכלל לובשת שמלות ונועלת עקבים?!" היא ניסתה לסרב לבקשתו החריגה. אבל הניצוץ בעיניו המס את ההתנגדות הקלה שלה. הסכימה להגיע לפגישה כמו שביקש: "סקסית מסתורית". והנה היא צועדת לעבר החניון החשוך לבושה כמו זונה מתחילה ומתפללת שהרכב שלה עדיין כאן.
"עוד שנייה ואגיע" היא מנחמת את עצמה ללא קול, בזמן שידה תרה אחר צרור המפתחות בתיק הצד הקטן. קצב פעימות ליבה מתגבר למראה דמות נשענת על רכבה. חשוך מידי כדי להבחין בפרטים ממרחק כזה. היא נעצרת. "אני יכולה לגשת לרכב אחר, או אולי להסתובב ולחזור לבית הקפה ההוא" היא חושבת, אך ממשיכה. נמשכת כבקסם. 
הוא מחכה לה בחניון הזה כבר חצי שעה. היה בטוח שתענה למסרונים שלו כבר אחרי עשר דקות אבל היא כועסת. יכול להרגיש את האנרגיה המשתוללת סביבה אפילו ממרחק כזה. ידע שתכעס, אפילו רצה בכך קצת. אוהב אותה רותחת. כשעצביה מתוחים גם תגובותיה במיטבן. כל נגיעה שלו בעורה מקפיצה אותה ומפילה עוד שורה בחומה הבצורה שהקיפה את ליבה. הוא תמיד אמר שאם כבר להזדיין מהצד, זה חייב להיות מתוך רגש אמיתי וחי. לא יכול סתם לקבוע עם איזו חרמנית מהאתר. "זה כמו לעצור אצל זונה" אמר. והיא, היא החולשה שלו. כבר הרבה זמן. בכל פעם שהוא מחליט שדי, אין טעם, זה כבר יותר מכאיב ממהנה, הוא חוזר אליה שוב. מרים טלפון או שולח הודעה וממיס עוד שורה בחומה. ואז יכול להרגיש איך השמש שלה מטגנת לו את הלב מרוב תשוקה. 
כולו כבר דרוך לקראתה, שומע את נקישות עקביה. "אוף היא באמת סקסית מסתורית עם השמלה השחורה הצמודה הזו והנעליים. אותן נשאיר" כך מלמל לעצמו ספק בלב ספק בקול. כשנעצרה בשנית, הבין שהבחינה בו. קיווה שתמשיך ללכת לקראתו. הכל כבר היה מוכן. האתר שלהם וכל הסשן רץ לו בראש, שלב אחרי שלב. ידיו עקצצו מרוב אושר ותשוקה. רצה כבר לדעת אותה שוב אחרי שיתיר אותה והיא תצנח באפיסת כוחות מחויכת לידיו.
"יש לך החוצפה לעמוד פה ולשתוק!" היא ירתה עליו את כעסה ממרחק של שני מטרים. "לא הייתי מפספס אותך בחיים, ילדונת" הוא השיב וחיוך קורץ נמתח לו בזווית הפה. "עצור שניה, אני לא באה. נמאס לי." הוא הביט בה וניסה לאמוד מה היא יותר: כועסת או רטובה. רטובה, החליט כשהבחין שלא מצליחה לעמוד בדממה ומעבירה משקל מרגל לרגל כל העת. "ילדונת, אני מצטער על המשחק הטיפשי והלא מוצלח שלי. רציתי שתרצי אותי עד כלות. בדיוק כמו שאני רוצה אותך כבר שבוע. שגופך יחפש את מגע ידיי כמו שאני מדמיין את לשוני בין רגלייך כבר הרבה יותר מידי זמן." אמר והתקרב אליה כך שנשימתה חדרה אל פיו ונשימתו ליטפה את קודקודה. "בואי ילדונת. הכנתי לנו הפתעה" אמר ועטף אותה בחיבוק מוחץ. תמיד מוחץ, אחרת זה לא שווה כלום, כך האמין. מפולת של אבנים נשמעה ברקע, another brick in the wall אבל הם כבר לא שמעו אותן.