הסיפור של עודד הבלונדיני 3
3
אני זוכר את הפעם הראשונה שזה כמעט קרה ביני לבין עודד הבלונדיני. הצטרפנו לטלי ונסענו לצפון, לבקר את אופיר הרקדן. הוא התאמן עם קבוצת המחול שלו בקיבוץ בגליל העליון והזמין אותנו אליו לשישי שבת.
הנסיעה הייתה מטורפת. זה היה סוף שבוע גשום וכמעט ולא ראינו דבר בגלל המבול. יצאנו מהעיר בבוקר ולאחר כשעתיים וחצי של נסיעה, עצרנו בכפר דרוזי ליד כרמיאל, לארוחת צהריים מוקדמת. חשבתי שאני מתעלף מתשוקה כשראיתי את עודד הגולש, נער הפוסטר ממליבו, מנגב חומוס גלילי ואוכל קבב עם במיה. טלי ראתה אותי מפוצץ מחרמנות וצחקה.
אחרי שהלכנו לאיבוד בכבישי הצפון והקפנו את קצרין כמה פעמים, הגענו לקיבוץ, אך אופיר לא היה בחדר. טיילנו בשדות הבוציים, ברפתות הדולפות ובלול המצחין, ולבסוף מצאנו את אופיר והקבוצה באולם חזרות ישן. הם רקדו בסמרטוטים וללא תפאורה, אך נעו כמו צמחיה של מים בחלל, ובשקיעה החורפית זה היה מהפנט.
ארוחת שישי בחדר האוכל היתה נוראית. יין זול, אוכל טבעוני לא טעים ושירי שבת שלא הכרנו. טלי ואופיר השתכרו, צחקו מרוב סבל ונמרחו אחד על השניה, ועודד המתוק ניסה להצטרף לזמרה, אך זייף בגרון ניחר והוריד לי קצת. הפירות של הקינוח היו קמחיים, אבל היין עשה את שלו וחזרנו לחדר מחוקים לגמרי. מכוון שהמיזוג לא פעל, נותר לנו רק להתחמם כולנו באותה המיטה בסופו של היום החורפי.
האורגיה שטלי רצתה לעשות איתי ועם חבריה פשוט קרתה מאליה. הפעם התמסרתי לתשוקותי הגאות ושיתפתי פעולה בכיף, אך עודד הבלונדיני הסתייג. טלי, אופיר ואני השתוללנו במיטה הגדולה, התנשקנו והתחככנו לאור נרות וגשם חזק, אבל עודד יצא מהמיטה, התיישב לבדו בסלון עם בקבוק יין, סיגריות וספר ישן, והתעלם מהצרחות שלנו. בין מציצות מלאות תשוקה לחדירות משמעותיות, חשבתי, שצריך למצוא דרך לצרף אלינו את עודד הבלונדיני.
"טלי, תגידי לו משהו," אמרתי כשהוצאתי את הראש מבין רגליה כדי לקחת שאיפה מהג'וינט שאופיר הציע לי, תוך כדי שהוא משחק באשכי.
"מה אני יכולה לעשות," אמרה והתמסרה לחיבוק ולמגע אצבעותי בגופה, "הוא לא רוצה להצטרף... תמשיך, כן ככה, עמוק..." פישקתי את שפתיה וירדתי לה בתשוקה עזה בזמן שאופיר אכל לי את החור של התחת. זה היה יותר מידי מפנק כדי להמשיך לחשוב על מישהו שלא רוצה להצטרף אלינו.
המשך יבוא.
(או שלא)