אנשים

1 - יוסי המזכיר

יוסי המזכיר היה בחור נמוך ורחב. כל כולו היה תמיד מנומס וחייכן.

במשך היום הוא היה נוהג לשבת בבית הקפה, להזמין לעצמו עוגה וכוס קפה, לעיין בעיתון ולאכול בשקט.

יוסי המזכיר תמיד היה משאיר טיפ יפה וחיוך גדול.

ליוסי המזכיר היה חבר צמוד – בוריס הרוסי.

בוריס הרוסי היה מקרר אנושי. גדול, מרובע והבעת טמטום תמידית על פניו.

לבוריס המקרר היה כוח עצום. הוא היה יכול לקחת מוט ברזל ולכופף אותו בקלי קלות.

כשיוסי המזכיר היה לוחץ למישהו יד אם הוא לא היה נזהר היד הייתה נמעכת ולעתים נשברת.

יוסי המזכיר ובוריס המקרר היו חברה קטנה ופרטית ללא שם.

המקצוע הרשמי של יוסי המזכיר היה רתך.

המקצוע הרשמי של בוריס המקרר היה סבל.

המקצוע האמיתי שלהם היה לגבות חובות.

נאמר שהילוות למישהו 10,000 שקלים.

רק לחודש.

והמישהו לא החזיר.

חיכית חודש, חיכית חודשיים, צלצלת, ביקשת, הזכרת – ודבר לא קרה.

אז הלכת לעורך דין.

ועורך הדין הסתכל עלייך וצחק.

"בחיים לא תקבל את הכסף. אתה באמת חושב שזה מה שיש לבית המשפט לעשות? אתה תגיד שהוא חייב לך, הוא יגיד שלא. מה תעשה?"

אז כולם ידעו שבמקרה כזה הולכים לדבר עם יוסי המזכיר.

תאר לעצמך שאתה יושב בערב עם המשפחה והילדים ורואה טלוויזיה.

מישהו דופק בדלת.

אתה הולך לפתוח את הדלת. מי יודע, אולי זאת שכנה, אולי חבר, אולי החבר של הילדה?

אז אתה פותח את הדלת ומוצא מולך את יוסי המזכיר ואת בוריס המקרר.

יוסי המזכיר תמיד מחייך, תמיד מנומס ותמיד מושיט יד ללחיצה.

ואז יוסי המזכיר מושך אותך החוצה, כי הוא מנומס. ובוריס המקרר נעמד לפני הדלת כדי שהאישה והילדים לא יראו. 

ואז, כשאתה כבר על הברכיים, היד שלך בוערת כאילו מישהו הדליק אותה, יוסי אומר לך בנימוס, "אתה זוכר שאתה חייב 12,000 שקלים כבר ארבעה חודשים, נכון? למה לא תשלם עכשיו ונגמור עם זה?"

אז אתה באמת נזכר. אבל אתה גם נזכר שהחוב היה רק של 10,000 שקלים. אז למה עוד 2,000?

אבל אז מזכיר לך יוסי שמצד אחד עברו כמה חודשים ומהצד השני גם לו יש הוצאות. 

אז אתה מבטיח לשלם מחר.

יוסי המזכיר משחרר לך את היד ותוך שניה אתה מוצא את עצמך באוויר. בוריס המקרר שם את הידיים שלו מתחת לבתי השחי שלך ומניף אותך כאילו אתה קופסת קרטון. 

"אני רק רוצה להזכיר לך", מחייך יוסי המזכיר, "שאם לא תשלם מחר את החוב שלך, נבוא לביקור חוזר. ומה לעשות? יש לנו עוד הוצאות, כל ביקור 2,000 שקלים. הבנת?"