תלחצי!

"תלחצי! אל תפסיקי, עוד! יופי, זה היה טוב! קחי נשימה מותק-"

יריתי בזוג העיניים הירוקות שמולי מבט חודר. את לא תגידי לי מה לעשות! קיללתי אותה ויריתי בה מבט נוסף. אבל הכאב היה פשוט בלתי נסבל, התרוממתי שוב, נשמתי פסוקה לרווחה מול העיניים הירוקות. ייחלתי רק שהכאב ייפסק, שאוכל לנשום נשימה עמוקה בלי להרגיש את הצריבה בתוכי. הכי חשוב שיצא! זכרתי את המנטרה שתרגלתי בשבועות האחרונים. שיצא שלם! שאפתי שאיפה עצומה ובתנופה התרוממתי ומגרוני נפלטה ספק צרחה ספק צעקה שבמהלכה הרגשתי בבירור כיצד הכאב שהרגשתי לובש צורת גוף ונשמה שנאבקה להיוולד מתוכי.

  "מזל טוב אמא, נולד לך סיפור חדש!"