אלוף הפלאפלים והשניצלים

אתמול בתל אביב, ליד עזריאלי, טיילתי בין מבני שיכון מתקלפים. חלקם שופצו והפכו למשרדים יוקרתיים עם פרקט עץ וקירות זכוכית שקופים.

בתוך אחד המשרדים, ראיתי כוורת מחולקת לעשרות מדפים, עליהם עומדים ספרים ופסלי פלסטיק של דמויות ממשחקים יפנים. "הייטק", חשבתי לעצמי. ממול, בצד השני של הרחוב, יש דוכן עם שלט לבן:

"אלוף הפלאפלים והשניצלים

הנחות לחיילים

מיץ סמדר בחמישה שקלים".

ריח של שמן טיגון משומש נידף באוויר, ושיר שלמה ארצי מושמע חרישות מתוך הרדיו בדוכן. לפתע אני שומע אגזוז של אופנוע. שליחה של וולט מגיעה מאחורי. היא מוציאה מתוך ארגז הזמנה מקפה איטליה, ומחכה מול השער הנעול של בניין המשרדים.

התבוננתי בה וחשבתי לעצמי, אולי יום אחד גם בונציה יגיע שליח על גונדולה, יעמוד במפתן מוזיאון, ובין טרטוריות משפחתיות וכנסיות גותיות, יחכה עם ארבע שקיות מלאות בפיתות שניצל עם כרוב ועמבה.