הייתי פעם ילד

מה בעצם רציתי להגיד לה? היא טרקה את הדלת אחריה. רציתי לרדוף אחריה במדרגות למטה אבל נשארתי לעמוד בסלון.

״אתה לא כאן. אתה פשוט לא כאן וזה נמאס עלי!״ הידהדו לי המילים שלה בראש. האוזניים שלי כאבו. היא חושבת שאני בסדר? היא בדרך לאנשהו?

ארבעה ימים חיכיתי לה. הפטריות הטריות, הסלט הקצוץ, הגבינה הלבנה והחביתה.

למה היא לא יכלה להשאר לאכול את מה שהכנתי? היא עוד תחזור?

הטלפון מצלצל. ״נחום?״
״כן, כן...״ אני ממלמל
״אתה יודע שחגית אצלנו, נחום?״
הקול הזה מתכתי, הוא מוכר לי. ״אמא?״
״אתה בסדר?״
נדמה שהזמן הפך למישור והמישור הזה לא נגמר ולא רואים את הסוף. פסים ירוקים עד האינסוף.
״מה השעה?״
״אתה בסדר?״
״אני בסדר?״

לאן שהחיים יקחו אותך אסור לך לדעת. אחרת זה לא יקרה. הם עצלנים, לא הולכים פעמיים. ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה. מי שאמר את זה היה עצלן גדול. גדול מאד. ירדתי למכולת. אני זוכר שירדתי למכולת לפני שהיא באה וקניתי הכל. לא לקחתי זיתים כי יש לנו כבר בבית ואף אחד לא אוכל אותם.

״נחום, אתה רוצה שאני אבוא? הכל בסדר איתך?״

אני זוכר שהקפצתי את החביתות אבל השמש לא הייתה בשמיים.
״נחום, חגית אומרת שאתה מתנהג מוזר. היא ממש דואגת. אני גם דואגת, אתה רוצה שאני אבוא?״

לא היה מלח במלחייה. הלכתי למכולת שוב והפעם רק לקנות מלח. היה שם איש נמוך מאד, כמעט גמד. הוא ישב בקופה. ״רק מלח?״ הוא שאל אותי. ״כן, יש לי רק מלח.״ ״חמישה שקלים בבקשה.״ הזמן נזל. המטבעות נפלו לי מהכיס. עוד עשר אגורות ועוד עשר אגורות. עוד שקל. עוד עשר אגורות, מגרד אותם מהמרצפות. לא נעים לי. ״מישהו בתור?״ קללה ברוסית ואני אוסף את המטבעות. ״הנה הכסף״ אני שם את הכל על הקופה. הגמד נושף אוויר ולא מסתכל עלי. אני הולך. אבל עכשיו אני מבין שהמלח נשאר שם. חזרתי הביתה בלי המלח אבל פחות הכסף. אני מרגיש נורא. אני מתיישב על הכסא. החביתה מתחילה להישרף, הריח של השרוף נעים לי אבל אני מכבה את הגז. זה לא ייגמר טוב.

הטלפון מצלצל ״נחום? אני בשדה התעופה, נחתתי. ראית את ההודעות שלי בוואסטאפ? איפה אתה?״
״אני מכין חביתה, חגית, תבואי יש חביתה״
״מה אתה אידיוט? אני מחכה לך פה כבר שעה! חשבתי שאתה ליד הטיסות היוצאות.״
״נכון, אני צריך לבוא״
״אל תבוא, אני אקח מונית כבר! אלוהים!״

״נחום? אתה מרגיש טוב?״ שוב פעם אמא.

״נחום? אתה מבין באיזה מצב אתה נמצא?״ אור חזק מסנוור אותי. ״דוקטור, זה הרבה יותר טוב. הרבה יותר טוב. אני מרגיש הרבה יותר טוב.״
״תראה, אנחנו היינו משחררים אותך, לא נראה לי שאתה מהווה סכנה לאף אחד אבל האופטרופוס שלך מתעקש שתשאר.״

״דוקטור, היית פעם ילד?״