כזה סיוט עוד לא נברא
תום
4 לדצמבר 2022
·
דקת קריאה, 150 מילים
כזה סיוט עוד לא נברא
גם השטן מתפלל ומייחל לסוף המר
לטבוע כשאין מציל, כשאין יכולת אפילו
לומר שלום.
הסוף ידוע מראש מרים כל תקווה
צולל ומחשיך ומוריד ומשקיף ללא הבחנה.
עוף גוזל, נדמה שמאוחר
תשמח שיום עבר שלא נפלת בקרב, שלא כיסית עיניים
במצנפת, בפרח, בלב הומה דמעות.
גם הימים חסרו, שמים ושמש עייפו ורוח שלהבת באה.
ברגע של ניצוץ, של תחמושת פרשים, של אויבים ואוהבים
נחמו נחמו עמי.
אין מילים שמחזיקות את הלב
ניסיון כושל כמו לומר שמע ישראל.
מילים כמפלט כוזב, כניסיון מהפכני רווי כאב
לשקר אין רגליים ולא מילים, לאמת יש תחנונים ומלח על הפצעים.
כדי לומר ניסיתי
כדי לראות אם השמש לא טבעה
כדי בכל זאת לדחוף את הנשמה לדרך מועילה.
אבל זה רק דמיון, אות לכישלון, אות לזמן אבוד, למחלה חשוכת מרפא.
האמונה והתקווה, בקשת המשאלה היחידה
נענתה בשלילה, בחוסר מנוחה, בחושך מושלם כמו עני ביום מושלג
נעול בנעלי בד דקיקות, בלי בגדים ומשהו חם לשתות. רעב, עייף
ומצחין, זועם ורועד. תקוותי זו לא את שם בתמונה, היית רוצה
חזרי על עקבותייך אולי יגיע יומך ואולי גם לא.