גפרור

המורה עמדה,

הכיתה הייתה מלאה,

בנים ממשפחות טובות,

בנות טובות,

כולם היו מלוקקים כמו חתולים של סבתא,

ישבתי בשולחן האחרון ליד החלון,

כל הזמן ליד החלון,

המחשבה שאני הגפרור האחרון בתוך קופסת גפרורים לא עזבה אותי,

חיכיתי לזה שידליק אותי,

אבל הקופסא הייתה רטובה,

לכן אף אחד לא הצליח,

ואז המורה שאלה,

ראובן אתה רוצה לצאת?

כל התלמידים הסתובבו והסתכלו עלי,

הייתי גפרור עם ראש אדום שלא יודע מה לענות,

השמש נלחמה בעננים כמו ילד שמעיף זבובים,

רק בכדי לראות אותי דרך החלון,

פתאום שמעתי צרחות וכולם התחילו לברוח,

הבנתי שהם בורחים ממני,

הבנתי שמבלי להתכוון הגפרור האחרון בוער,

לא קמתי מהמקום והכיתה נשארה ריקה,

חשבתי לעצמי,

הרי לכל גפרור יש מטרה...

השמש הסתתרה,

הרוח הייתה קרובה.