חלום
ס-ז
20 ליוני 2020
·
3 דקות קריאה, 415 מילים
״אז על מה חלמת?״ - היא שאלה אותי פתאום במטבח. הייתי בדיוק עסוק במריחת חמאה על פרוסת לחם שחור. ״מה?״ קפאתי לרגע עם הסכין ביד מול שולחן השיש האדמדם של המטבח. מיד נזכרתי.
השעון החל להעיר אותי בחמש, כמו בכל בוקר , שאני מתכנן לעצמי ריצה. פתחתי את העיניים, נשמתי את הקרירות המרעננת של הבוקר, שזלגה מהתריסים הפתוחים של חלון מעל המיטה שלנו, ואמרתי (ספק לעצמי, ספק לעבר המציאות הפנטסטית ממנה נתלשתי הרגע באכזריות) ״וואו היה לי חלום עכשיו!״. היא רק עשתה תנוע לא ברורה במקום, הסתובבה לצד עם הגב עלי, וחיבקה את התינוק. שכבתי שם כך עוד כמה דקות במיטה, מביט בתקרה של החדר האפל, המתבהר בקרני השמש הראשונות של הבוקר. מכשיב לנשף הינשוף, לרעש המכונית הראשונה, שעברה במורד הרחוב, לנשימתם השלווה של האישה והתינוק. אני צריך לקום עכשיו, אבל הינשוף ממסמר אותי לכיסא במבטו, אני לא יכול לזוז כי אני בחקירה, החוקר שואל הרבה שאלות, אבל יש לי רק תשובה אחת ויחידה - אני צריך לרוץ, אחרת יהיה מאוחר. וגם מה הטעם לדבר עם ינשוף? החדר מתמלא שרף, אני שוחה בתוך צנצנת מלאת שרף. ״אז על מה חלמת?״ - שואל הינשוף.
זה התחיל כמו עוד חלום פרוידיאני, עמוס סמלים. נגמר באפריקה אלפי שנים לפני הספירה. איפה ? ניו יורק? הבורסה של וול סטריט? לובי של בניין מפואר. אז למה התקרה נמוכה כל כך? למה הסדרנית היפה לא נותנת לי לעבור במסדרון המצופה שיש אדמדם? למה המעבר צר ואפל כל כך? למה? למה, לעזאזל, כל המנורות האלה לא נותנות מספיק אור, להאיר את הלובי המסכן? והאנשים האלה, שתמיד באים מאחורי הגב, ואתה לא רואה אותם, ורק חש בנוכחותם? אבל אותי מעניינת הסדרנית היפה. היא מציע לי מים או מיץ - מה ארצה לשתות בנתיים? בסוף מביא לי כוס קטנה של אספרסו קצר. מזמן מישהי לא הייתה כל כך טובה עלי. היא מפלרטטת איתי, עכשיו זה ברור. אני מחייך. מזמן לא הרגשתי מחוזר. מזמן לא הרגשתי, שאני מתאהב. הרגש מציף אותי, זה מתחיל בבית החזה ומתפשט בכל הגוף, כמו ענני הכוכבים וגלקסיות, המתפשטות לכל עבר ביקום, אחרי המפץ הגדול. מתפשטות, ומתפשטות, ומתפשטות. כמו הסדרנית היפה, מתפשטת מבגדיה מולי, ומגלה לי את גופה המפואר. היא בא עלי ומנשקת אותי עם כל הלשונות שלה. יש לה לפחות 18. הנשיקה שלה כמו זריקת הרואין ישר לעמוד השדרה. זיקוקים, צלצולים באוזניים. אני רוצה לחבק אותה, אבל הצלצולים מתגברים. החלום נגמר.
אני שוכב עוד כמה דקות כך, היום כבר לא אחזור לשם. מסתובב לאישה, מחבק אותה, נצמד לגבה החשוף. נושם את הריח שלה, מנשק לה בצוואר. ״לך לרוץ, אהוב״ - היא אומרת לי מתוך החלום שלה. אני קם ויוצא לרוץ ולשכוח את החלום.