זבולון, אהובתי

שלושים יום אנחנו מטיילים בין הריסות, אני ובת זוגי החדשה, זבולון. ואני מאוהב. חשבתי כבר שזה לא יקרה לי שוב, הדבר הזה. קיבלתי אותה בירושה מדוד מיליונר אחד שזכר לי תקופת חסד שבה שירתנו יחד בצי. הוא עוד האמין שיום אחד יצא ממני משהו גדול. שאהיה איזה גנרל או משהו. אולי בגלל הפרצוף שלי שהיה דומה באיזה אופן עמום לפנים של הגיבור שלו אלון גרוסמן, מייסד הארמיה השישית. בזה הסתיים אבל הדמיון. משמעת עצמית, רצון פלדה, קור רוח והתמדה על אנושית היו התכונות שבהן התברך גרוסמן. כלומר, לפני שגופו פורק לחתיכות בעודו בחיים במרתפי הגוואלט. 

אני לא בורכתי באף אחת מהן. ושמחתי על זה. את התקופת חובה שלי בצי עשיתי כדי שאוכל להיות אזרח, כן. עשו אותי קצין בגלל הדוד הגדול. לא נורא. עפתי משם במהירות הגדולה ביותר שיכולתי. לא רציתי שאף אחד יפרק אותי לחתיכות. אהבתי להיות חי. אהבתי שלא כואב לי. אהבתי להתעורר מאוחר ולאכול ארוחת בוקר בשקט. אפילו אם זה בדירת סטודיו קטנטנה בדאון טאון של איזה עולם שוליים בטאו סטי. וואלה, תן לי איזה ג'ויינט בערב, כמה חברים ומשחקי יריות וירטואליים עד שתיים בלילה ואני מבסוט. עזוב אותי ממלחמות כוכבים ופוליטיקה. אני בטוב, תודה רבה. 

אבל פתאום הייתה לי חללית. ומכתב מהדוד אייקו שהודיע לי שהיא שלי בתנאי שאני משתמש בה בשירות האנושות במשך 10 שנים, לא איכפת לו איך, ועורך דין חד מספיק כדי להכריח אותי לעמוד בתנאי ההסכם. לא רוצה לוותר על החללית היפה הזאת. חיפשתי את הדרך הכי פשוטה לספק את הבנזונה הזה. ומצאתי. קבלן פרילנסר בשירות הפדרציוש. לוקח רק את העבודות שבא לי עליהן. על אהבה לא חשבתי בכלל. כאב ראש כשזה קורה. כאב לב כשזה נגמר. לא תודה. יש לי פורנו וסמים וחברים שישמרו עלי. אולי אגדל כלב מתישהו.

אז אני מסתובב לי כמה זמן, עושה עבודות אקראיות שהפדרציה לא רוצה לבזבז עליהן כוח אדם. נמנע מכל דבר מסוכן או חשוב כמו מצרעת, ומסתלבט בזבולון החמודה שלי, שלא צריך לשלם עליה שכר דירה. ואפילו למלא לה דלק אין צורך כי היא באה עם יחידת סנתוז עצמאית. הזמנתי חברים כשהייתי בין משימות לישיבות לילה ארוכות והתחלתי פודקאסט שבו אני מראיין אנשי שוליים כמוני מכל מיני מקומות. המתיקות של תחתית שרשרת המזון, קראתי לזה. ואז הגיעה המשימה הזו. איפשהו לא רחוק מבוליפרט התגלה בית קברות טכנולוגי של איזה גזע חייזרי עתיק מאוד. ישר ידעתי שאני רוצה להתרחק מזה. לך תדע מה מתרוצץ שם. אבל המאדרפאקין פדריישן הוציאו הודעה שכל הקבלנים עכשיו על זה ללא יוצאים מהכלל ומי שלא, לא יקבל יותר שום דבר אחר. מייקל העורך דין המניאק התקשר אלי ואמר לי להטיס את התחת שלי לשם. אז עשיתי את זה. 

באיזו חורבה של חללית כדור עצומה שנראתה כאילו תוכננה להיות מין עולם שלם נייד מצאתי איזה כדורון מסתורי קטן שנראה כאילו שהוא לא יכול להיות חשוב מידי. כשהבאתי אותו איתי הוא התממשק למחשב הספינה חלק והתחלתי להריץ עליו אבחון. אחלה. למחרת מצאתי איזו ג'ינג'ית יושבת על הספה במאורת העישון שלי. אומרת לי בוקר טוב ומכינה לי קפה. אמרה לי שקוראים לה זבולון. דומה באופן חשוד לאיזו בחורה בשם רוני שהכרתי בתיכון ואף פעם לא היה לי אומץ להגיד לה אפילו היי. אוי ואבוי.

היא מגלגלת לי ג'ויינטים כמו אלופה, היא מכינה לי אוכל בצהריים, היא ישנה איתי בלילה ומתעניינת בתכניות שלי להמשך. ולי יש הרגשה מאוד רעה בבטן מכל העניין הזה. היא טוענת שהיא אווטאר של הספינה שלי. היא תוכננה להיות ממשק משתמש משוכלל. מותאם בשלמות לקברניט. לענות על כל צרכיו או צרכיה במהלך מסעות ארוכים דרך השחור הגדול. לא דיווחתי עליה לאף אחד. ברור. והיא חופרת לי על הפלאות שקבורות כאן במקום הזה ועל איך שאני יכול להיות עשיר ומסודר לכל החיים אם אני מוצא את הדברים הנכונים. וגם לעזור להפיל את הגוואלט. כשאני אומר שזה מפחיד אותי ואני רוצה הביתה היא נראית מאוכזבת ממני, ואני שוכח מהרעיון כי העיניים העצובות שלה עושות לי רע על הלב. אנחנו מעשנים ביחד ויושבים על המפות במקום. שלושים יום אנחנו כאן כבר. ואני מאוהב. סעמק. אני בדרך להסתבכות באמאמא של התחתים של הגלקסיה המזדיינת הזאת.