הענק והדואר

"אני לא מוכן לקבל את זה !" אמר בריגא'ק בזעם "זה העלבון הכי גדול שאי פעם שמעתי עליו! שליח? הם רוצים להפוך אותי לשליח". הוורידים במצח שלו נראו כאילו הם הולכים להתפוצץ, הזקן שלו סמר והעור שלו שבדרך כלל היה כחלחל היה ממש סגול מרוב עצבים.

אבא שלו המלך אחראגוס ואימא שלו המלכה פיטאיקה ניסו להרגיע אותו. 

"זה לא בדיוק שליח, בריג׳י שלי" אמרה המלכה. "קוראים לזה איש דואר והבנתי שזה משהו חשוב מאוד אצל בני האדם"  

"דוור" תיקן אותה המלך "קוראים לזה דוור, למקום שממנו לוקחים את החבילות קוראים דואר יקירתי " 

"מעניין מאוד" אמרה המלכה בטון שנשמע לו מאוד מזויף.

"זה אולי חשוב לבני האדם, הדואר הזה שלהם, אבל אנחנו לא בני אדם. אנחנו ענקים, נולדנו לשלוט בעולם הזה וכל האנשים האלה צריכים לשרת אותנו. אנחנו לא אמורים להיות השליחים הארורים שלהם." בריג׳ נשמע כבר מיואש. קור הרוח שההורים שלו, המלך והמלכה של שבט ענקי ההרים, הפגינו כלפיו הטריד אותו מאוד. הוא ידע שמאז הסכם השלום הדברים התנהלו אחרת אבל הוא מעולם לא דמיין דבר כזה.

"בריג׳אק," אמר המלך "בתור אבא שלך והמלך שלך אני אומר לך שאני מבין שהדבר הזה לא פשוט. השינויים האלה לא קלים לכולנו. אבל בתור מלך אני חייב לחשוב על טובת כל השבט. העשורים האחרונים היו קשים מאוד עבורנו והיינו חייבים את הברית הזו עם בני האדם על מנת שהעם שלנו ישרוד.  כחלק מההסכם הוחלט שאתה ואחיך תקבלו תפקידים בממלכה האנושית "

"אבל הם לקחו את מלפיסט להילחם" קטע אותו בריג׳אק "הוא נמצא עכשיו עם הצבא שלהם בגבול, נלחם ברגעים אלה ממש בשדי לילה ומפלצות סיוטים. צובר לעצמו הריגות ותהילת עולם . בעוד שאני הולך להיות שליח בגלל כמה חוזים מחורבנים" 

"זכור את מקומך, הנסיך בריג'אקוס ואת חובותיך!" המלך כעס וזקנו הכחול סמר "אחיך נבחר ללכת לחזית ולהלחם ואתה נבחרת לעשות משהו אחר. אם בני האדם חושבים שהדבר הזה חשוב, אז גם אנחנו נחשוב שהוא חשוב ונתייחס אליו ברצינות המתאימה. הגיע הזמן שתתבגר ותקבל על עצמך את החובות שבאות עם התפקיד. אתה מייצג את כל העם שלך אל תשכח את זה אפילו לרגע אחד. אתה מחר תלך להיכל הדואר הזה ותהיה איש הדואר הכי טוב שיכול להיות" המלך סיים את  דבריו והעיניים הכחולות שלו זהרו באור חלש. "דוור, יקירי, קוראים לזה דוור" הוסיפה המלכה. 
"בההה" נהם המלך.
בריג'אק השפיל את מבטו והנהן להסכמה. הוא הכיר את אבא שלו גם בתור אבא וגם בתור מלך וידע שאין לו טעם להתווכח. ובכל זאת, הוא שנא את זה. מליפסט בטח לא יפסיק לצחוק עליו במשך חודשים כשישמע על התפקיד החדש שלו.

המלכה ניסתה לדבר איתו שוב באותו הערב. אבל בריג'ק התחמק ממנה בטענה שהוא יוצא לצוד דובים. הוא באמת תפס דוב אחד אבל זה היה בעיקר מתוך שעמום והיא שיחרר אותו די מהר. לבסוף החליט להשלים עם מצבו. הוא הלך לישון תוהה מה בעצם ההבדל בין דוור לשליח. אין ספק שבני האדם היו יצורים מוזרים. 

היומיים הראשונים של בריג'אק בחברת בני האדם במקום המשונה הזה שנקרא הדואר היו משעממים במיוחד. מסתבר שכל הדואר הזה היה בעצם דרך שבה בני האדם יכלו להעביר פתקים וחבילות אחד לשני. הוא לא הבין למה מישהו שרוצה להעביר פתק למישהו לא פשוט הולך אליו ואומר לו את דעתו ולמה צריך לקשקש את המילים האלה על פיסות נייר ולהעביר אותם ממקום למקום. זה לא היה נוראי כמו שהוא דמיין אבל לא הייתה בזה שום תהילה. הוא כל כך קינא באחיו הגדול, הוא היה מוכן לתת הכל בשביל להתחלף איתו עכשיו. 

בבוקר של היום השלישי הוא הגיע אל המקום. מצפה לשמוע עוד הרצה מייגעת על איזורי חלוקה. במקום זה, בן האדם שתמיד דיבר איתו (הוא שכח את השם שלו, להגנתו רוב השמות האנושיים היו קצרים מידי בשביל שיהיה אפשר לזכור אותם) אמר לו שהיום לא יהיו הרצאות והיום הוא יצא למשימה הראשונה שלו. הוא הראה לו שק שבשביל בן האדם היה נחשב לדי גדול. כזה שבריג'אק יכל בקלות לחבר לחגורה שלו. המשימה שלו הייתה פשוטה בצורה די מביישת. הוא היה צריך להביא את השק הזה למצודת קליפסון שהייתה בערך במרחק שני ימי הליכה. 

שערות הזקן שלו התחילו לנוע בעצבנות אבל הוא לא אמר דבר. הוא נשבע לאבא שלו, המלך שלו. שהוא יתייחס לתפקיד ברצינות וזה מה שהוא התכוון לעשות. אבל בראשו הוא כבר דמיין את הלעג של מליפסט. 
שליח, הוא היה שליח ארור. 

הכעס שלו התמתן בערך בבוקר של היום השני. הוא תמיד אהב לישון בשטח וזה שיפר את מצב רוחו. הוא המשיך לצעוד עד שעת הצהריים. הוא עשה הפסקת עישון מקטרת , אכל משהו  והמשיך. רבים לא יודעים זאת אבל לענקים , מלבד הגודל והכוח העצום שלהם יש גם חושים חדים מאוד ולא עבר זמן רב עד שבריג'אק התחיל להרגיש שהוא לא לבד. בתחילה זה היה מישהו אחד , כמה מאות מטרים מאחוריו. הוא יכל לשמוע את פעימות הלב שלו. כעבור כמה זמן התווסף עוד אחד ועוד אחד. הם התחילו להתקרב, הרוח הייתה בגבם ובריג'אק יכל להריח את הנשימות שלהם, גברים - לוחמים. בריג׳אק כמעט ואף פעם לא טעה בדברים האלה. פעימות הלב שלו התגברו ככל שהרגיש אותם קרובים יותר. הוא לא היה אדם, הוא היה ענק, הפחד היה זר לו ובליבו התחוללה סערה.

נראה שהיום הזה משתפר מרגע לרגע, הוא חייך. ובמהירות כרע ברך, חץ שרק מעל ראשו. בריג׳אק חייך ושאג את קריאת הקרב שלו. עוד חיצים נורו עליו מכיוון השיחים הוא התחמק בזריזות והטיל לכיוון הירי סלע שהרים מהקרקע. הסלע פגע במשהו ונשמעה זעקת כאב. החיצים פסקו ואז הם התחילו להגיע. עשרות דמויות לבושות שחורים מכף רגל ועד ראש הקיפו אותו. לבריג׳אק לא היה זמן לחשוב. הוא תפס את הראשון שהיה הכי קרוב אליו ובתנועה מהירה פשוט קרע אותו לשניים. הוא מת לפני שהספיק אפילו לצעוק. בריג'אק נכנס לשיגעון קרב, הוא השתמש בגופת האיש בתור נשק ובמשך שעות ארוכות הוא נלחם בהם. בכל הזמן הזה הוא לא נח לרגע, מרסק ושובר את כל מי שהיה בטווח שלו עד שלבסוף הם הפסיקו לבוא. בריג׳אק עמד מתנשף. הוא היה ספוג כולו בדם. הפנים שלו, הבגדים שלו, הזקן. כולם היו מגואלים בנוזל הדביק. הוא ספר בערך חמישים גופות לפני שהחליט להמשיך. הקרב הזה היה מהנה מאוד אבל גם עיכב אותו והיא התחיל לחוש רעב. מצב רוחו המרומם אפשר לו לדלג בקלילות ולהגיע במהירות רבה אל הטירה. השומרים בשער הכניסה היו בהלם. הם ציפו לראות ענק עובר בשערי העיר אבל הם לא ציפו שהוא יראה כאילו רחץ עכשיו בבריכה ענקית של דם. בריג'אק כמובן פספס לגמרי את הבעות הפנים המשתאות ואת כל האנשים שרצו בבהלה כשראו אותו עובר. הוא הגיע אל הרחבה הפנימית והכריז בקול גדול "אני הוא הנסיך בריג'אקוס, בנו של המלך אחראגוס האדיר. השלמתי את חובתי בתור הדוור והשק שלכם הגיע ליעדו" בריג׳אק היה מאוד מרוצה מעצמו, הוציא את המקטרת שלו והחל ממלא אותה בטבק. 

באותו הזמן הגיע הלורד מיילוס אדון הטירה מלווה בעוזריו. הלורד נראה מוטרד מאוד וסימן בידו לכולם לפנות את האיזור. לאחר שכולם הלכו ונשארו רק בריג׳אק, הלורד ועוזריו אמר הלורד "הוד מעלתו, מה בשם כל האלים קרה?" 

בריג׳אק הופתע, הלורד נשמע מודאג. 

"ובכן אדוני" אמר בריג'אק , מאוד משועשע "הם היו בערך חמישים אני חושב, לבושים בשחור"

"היד השחורה" אמר אחד העוזרים של הלורד 

"לא ממש שמתי לב לידיים שלהם" השיב בריג׳אק

"הוד מעלתו, אני מתנצל מעומק ליבי. תוכן החבילה שהעברת היה בעל חשיבות רבה היו שם נתונים אסטרט גיים חשובים מאוד. היד השחורה הוא ארגון פשע שפועל להשיג מידע מהסוג הזה על מנת למכור אותו לאויבינו. יש להם ככל הנראה מרגל בקרבנו משום שאף אחד לא היה אמור לדעת מה אתה מעביר. אנחנו נחקור ונגיע לשורש העניין הזה. יצאנו מנקודת הנחה שאף אחד לא יטריד מישהו בגודל שלך. צר לי לגלות שטעינו. אני יודע שאין הרבה שנוכל לעשות בשביל לשפר את המצב. אני אעביר התנצלות רשמית לאביך ואודיע לו שאתה משוחרר מחובותיך כלפינו״

"שלא תעז!" צעק בריג׳אק. "זאת אומרת, שלא תעז, אדוני הלורד" 

לורד מייליס והעוזרים שלו קפאו על מקומם 

"הוד מעלתו, אני לא מבין..." אמר הלורד 

"תקשיב לי ותקשיב לי טוב. אתה לא תמצא שום מרגל ולא תחקור שום שורש, אדוני. אם הייתי יודע שככה זה הולך להיות הכל היה הולך הרבה יותר בקלות. אתם רוצים לפצות אותי? אתם תמשיכו לתת לי חבילות כאלה חשובות ותדאגו שכל האויבים שלכם וכל העוזרים שלהם ידעו על זה. הרבה זמן לא נהנתי ככה אדוני הלורד ואף אחד מכם לא הולך עכשיו לקחת לי את זה ." בריג'אק המשיך להפריח טבעות עשן. 
״כן, זה הולך להיות פשוט מושלם״ הוא מלמל לעצמו בזמן שהלורד והעוזרים שלו עדיין מנסים להבין מה בדיוק קרה עכשיו.

שבוע לאחר מכן צעד לו בריג'אק עליז וקליל ביער, שורק ניגון עליז ומשתדל להיות רועש ככל האפשר. הוא חיכה הרבה זמן ליום הזה. שק הדואר שנשא על גבו הכיל גם את הגרזן המלכותי. כלי נהדר שליווה אותו מאז שהיה ילד. הוא הרגיש ששוב עוקבים אחריו וזה מילא אותו באושר. רגע לפני ששמע את החץ הראשון נורה הוא מלמל ״אחחח מלפיסט... כמה שאתה הולך לקנא בי...״ 

הקרב החל, בריג'אק שאג.