מתוך שרפת הקיץ
מִתּוֹךְ שְׂרֵפַת הַקַּיִץ
בָּאתִי אֶל הַסְּתָיו כְּפָלִיט.
בִּזְהִירוּת הוֹסַפְתִי אֶת מִטְעָנִי הַדַּל
לַעֲרֵמַת מַעֲשַי הַמֵּתִים שֶׁנוֹתְרוּ מֵאָחוֹר.
בַּלֵּילוֹת הִשְׁקַפְתִי בַּחֲרָדָה אֶל הַגְּבָעוֹת
מְקוֹנֵן בָּרוּחַ הַנּושֶׁבֶת אֶל
מִשְׁמְרוֹת הָאֵבֶל שֶׁל טוּרֵי הֶחָצָב.
בְּמַשַּׁק רַךְ חָלְפוּ מֵעַל לְרֹאשִׁי
מְשֻׁלְּשֵׁי עוֹפוֹת נוֹדְדִים
זוֹעֲקִים מָרָה אֶת שִׁירַת
כּוֹכַב- הַדָּרוֹם הַחוֹרֵט גַּעְגּוּעִים
עַל אִישׁוֹנֵיהֶם הַדּוֹלְקִים.
עֲקֵבוֹת שֶׁל שֶׁמֶשׁ מִתְרַחֶקֶת שָׂרְטוּ
תְּלָמִים בְּפָנַי הַמִשְׁתַּנִּים לְאַט.
חֶרֶשׁ נָסוֹגוּ יְרֵחַי
כְּשֶׁמִּתּוֹךְ גּוּפַת אֱלוּל הַנִּרְקֶבֶת
עָלָה תִּשְׁרֵי יָפֶה וְנוֹצֵץ
כְּאַחַד הָאֵלִים.
לְפֶתַע הָיָה נִדְמֶה
שֶׁכָּל הָעוֹלָם עוֹמֵד
וּלְרֶגַע חוֹלֵף שֶׁל טֹהַר
רָצִיתִי לִבְכּוֹת וּלְהֵאָסֵף
אֶל מוֹתִי,
כְּמוֹ עוֹנוֹת הַשָּׁנָה.
כְּמוֹהֶן לָשׁוּב מֵחָדָשׁ
לָעַד.