עולם כדור

אז כן, העולם נראה כמו כדור. לטשתי בו עיניים, לא מבין. הוא הביט בי בחזרה בחיוך ממזרי. כן… אמרתי, לא רוצה לפגוע ברגשותיו של הזקן היקר. ...אבל אנחנו יודעים כבר לא? עוד מעולם העתיק. אתה לא מבין. הוא החזיר. אני לא מדבר על הארץ. ולא על היקום. אני מדבר על כל המציאות. 

הבטתי בו בהיסוס. אהבתי את דרונסקי ולא רציתי לאמת את חשדות הפקולטה. העובדה שאני זה שנשלחתי העידה שגם הם לא רצו. אבל לדעת חייבים. לפני מבוכה פומבית. 

הוא חייך והוביל לספר קטן שחור  על השולחן. עליו, באותיות לבנות הופיעו המלים: עולם כדור. הוא היה דקיק, ומשהו כמו זרם חשמלי עבר בי כשראיתי אותו. מה זה? לחשתי. למרות שמשהו בי כבר ידע. 

זה העולם, אמר. כל מה שקרה וכל מה שיתרחש אי פעם במציאות שלנו. היתר דמיונות. אולי יש מציאויות אחרות איפשהו בחוץ. אבל אנחנו לעולם כנראה לא נדע. שאפתח? הנהנתי במתח. 

הוא צחקק. זה נפתח כמו ספר ילדים תלת מימדי. הטקסט היה מעוצב כעיגול. האתיות בתחילתו ובסופו היו בגובה כמה סנטימטרים, ובאמצע גבוהות יותר. הטקסט החל במלים "אז כן, העולם נראה..", והסתיים בי. צונח בזעזוע לספה.