חֶבְרָה טובה

״לא, לא - אני ממש רציני. אני לא תכננתי שזה מה שיקרה בסוף״

״אבל המשכת...״

״כן״

״ולא חשבת שמתישהו זה יצא משליטה…״

״שמע, אני מזועזע ממש כמוך, יותר ממך! זה המשפחה שלי החבר׳ה האלה! אני אוהב אותם באמת, הם כמו הילדים שלי! וכל מה שעשינו עשינו כדי שכולם ירוויחו, זה משחק פאקינג קשה ואתה משחק עם הקלפים שיש לך וזה משחק מאד מאד ארוך!״

״אני מבין שאתה מזועזע אבל אני עדיין צריך לשמוע מה קרה שם.״

״ברור שאתה צריך לשמוע, זה התפקיד שלך. אתה השוטר הטוב נכון?״

הבלש צחק, ״אני בדרך כלל השוטר הרע אבל חסרים תקנים עכשיו אז עובדים עם מי שיש...״

״איי, אני מחבב אותך. אני אספר לך הכל כמו שזה קרה.״

״אתה מחבב אותי, זו התחלה טובה.״

״כן, כן - אתה נראה לי בן-אדם רציני. חסרים לנו במדינה שוטרים רציניים. אנשים אוהבים להאשים את המשטרה אבל האמת היא שזו עבודה נורא קשה.״

״כל הכבוד. אולי עוד תוכל לעשות משהו כשכל זה ייגמר. אז בוא תספר לי איך זה התחיל.״

״טוב, אני הקמתי את החברה לפני עשר שנים.״

״יחד עם מושיקו?״

״לא, לא - מושיקו הגיע אחרי שנה, אחרי שרותם עזב. רותם ואני הקמנו אותה ביחד.״

״ולמה רותם עזב?״

״תשמע, שותפים לא תמיד מסתדרים וסיימנו ברוח טובה...״

״אוקיי. אני שמעתי שלא קיבלתם השקעה בגלל היחס שלך לרותם.״

״באמת, זה מה שאמרו לך? שטויות… כן, היו לנו ריבים אבל שמשקיע לא ישקיע בגלל דבר כזה… שטויות...״

״בוא, בוא תתמקד - הקמת את החברה, מושיקו הצטרף ובאיזה שלב החלטתם להפוך את כל הדבר הזה לכת?״

״בוא בוא, לא החלטנו. לא אמרתי דבר כזה. אתה מכניס לי מילים לפה פה.״

״טוב, באיזה שלב אתה מבין שמה שעשית זה יצרת כת? אגב, אני לא אומר את זה כדבר רע, אני פשוט מנסה להבין למה אתה התכוונת במה שאמרת לבלש במעצר״

״תשמע, אתה בלש באמת טוב. אתה שואל את השאלות הנכונות ואני אענה עליהן. אני חושב שזה מאד מצער מה שקרה.״

״כן, זה באמת עצוב נורא.״

״אז ככה, חברה טובה היא כת. זו לא מילה גסה. זה שאמרתי את זה לבלש זה לא מילה גסה. לא היו אצלנו אורגיות... או לפחות אותי אף-אחד לא הזמין! כל חברה טובה היא כת. זה חלק מהסיבה שעושים משרדים בנפרד. אתה לא תראה אף מנכ״ל תותח הולך לוויוורק או לכל הזבל הזה מהסיבה הפשוטה שאתה צריך טריטוריה גיאוגרפית לייצר בה ממלכה עם קאלצ׳ר הומוגני. אתה המלך והם הנתינים, הנאמנים, האזרחים שלך! אז הכל תלוי בממלכה הפיזית שלך. זה כולל את כל הפינוקים - שזה קודם כל אומר אספקה קבועה של פחמימות ריקות. אני לא הכרחתי אף-אחד לקום מהמיטה ולבוא למשרד אבל בוא, כשיש לך עשרה סוגי קוראסונים טריים כל בוקר במשרד מחכים לך ומוחאים לך כפיים על כל פלוץ שאתה מעלה לפרודקשן, קצת קשה להתרגש מדברים אחרים בחיים שלך… ממה תתלהב? מהילד שלך שעשה קקי? מאיזו סדרה חדשה בנטפליקס? אז מלחיצים על גרסאות וכולם עובדים קשה אל תוך הלילה כי יש דדליין. אף-אחד לא יודע באמת מה הסיפור שם. אפילו אתה לעצמך חושב בהתחלה שזה אמיתי ושהשמיים יפלו אם לא תעשה דליוורי אבל בתכל׳ס אם אין איזו פגישה קריטית עם משקיעים או לקוחות אז… עזוב, אתה יודע כמה פגישות קריטיות היו לי שבסוף לא פתחתי בהם את הלפטופ או ששום דבר לא עבד? אנשי המכירות הטובים לא רק מוכרים קמח לאסקימוסים...״

״קרח, מוכרים קרח״

״קרח, קמח, אח שלי - אם אני פוגש אסקימוסי הוא יתן לי את אשתו בשביל השטויות שיוצאות לי מהפה. קפיש?״

״טוב, זה מנהג אצלם.״

״כן, צריך לדעת למי למכור…" אמר ושניהם צחקו

״בבקשה תמשיך״

״תראה, אנשים בסך-הכל אין להם מטרה אז הם עושים מה שתגיד להם, אם תגיד להם. אתה צריך להציע חזון, תקווה לשעמום, משמעות או פתרון לבדידות. אתה יכול גם להגיד להם שאם הם יפטרו מכל היהודים בעולם יהיה להם טוב סופסוף. זה לא חייב להיות נכון מה שאתה אומר אבל זה חייב להיות נכון איך שאתה אומר את זה. תקווה לבטחון זה כוח מניע גדול, תקווה לגאולה עוד יותר גדול. אנחנו ניסינו להיות טובים. הבטחנו להם כסף מאופציות והרבה פינוקים בדרך - אוכל, טיסות לחו״ל, ערבי חברה, כל השיט הרגיל ועוד מעבר. נתנו להם יעדים משוגעים, פימפנו את הסיפור מאד חזק. זה עבד. זה הכניס המון כסף, גם להם!״

״שמע, מה רצית שאני אעשה? שאני אגיד להם לפתוח את הראש? אנשים יחשבו מהבוקר עד הערב על השטויות הכי מדהימות, על סקס, על פוליטיקה, על מה ההוא אמר לי ולמה ההיא לא חייכה אלי אבל לא ישקיעו שניה בלשאול איזה חיים אני רוצה שיהיו לי. החריפים באמת רוצים שיהיה להם בוחטה כסף כי זה מין סילבר בולט. זה מין תשובה נכונה לכל שאלה. בכל מקרה, אם אתה תופס את המשבצת הזו אצלם בראש - זה כמעט נצחון בטוח. הם יעשו הכל בשבילך. אם אתה התשובה לשאלה שהם מפחדים לשאול - הם שלך בכיס הקטן. אבל שים-לב, זה לא הולך ברגל. אתה צריך שם טוב לחברה, אח״כ לוגו, אח״כ משרדים, אתה צריך עיצוב טופ נוטץ׳ וכתובת אימיילים וטקסים. זה כל-כך חשוב טקסים, אנשים לא מבינים בכלל. יש את הדיילי והוויקלי והרבעוני ויש ערבי חברה ויש ימים שאוכלים במשרד ויש בחוץ. ויש גרסאות שזה החגים של הדת שלך. הכל ברוטינות. הכל במחזוריות. תגיד, שאלת את עצמך פעם למה לכולם יש תנביס מזויין? זה כדי שהעובד ירגיש שאנחנו ממש מזינים אותו כמו האמא שלו. הוא יכל ללכת לקנות אוכל, מבחינת מיסוי זה שטויות - אבל זה הקשר שאתה יוצר עם העובד במוח שלו. בסופו של דבר אתה הופך להיות המוציא והמביא והמזין והכל. אתה נותן לו אוכל ונותן לו ריגוש ונותן לו משהו לחשוב עליו. אתה נותן לו תחושת ערך. אתה אבא ואמא וגם הכומר שלו. אני אומר כומר ולא רבי כי אנחנו גם מקבלים וידויים ומספרים לו שאלוהים סלח. איך היה נראה העולם בלי חברות? אנשים עצובים, מבולבלים, את כל האנרגיות שלהם היו מוציאים על מלחמות דת.״

״תשמע, זה הכל מאד הגיוני מה שאתה אומר אבל אני לא מבין למה היית חייב לגמור את כולם. לפי גלובס של השבוע שעבר, הייתם במרחק כמה שבועות מהנפקה. אתה מבין שזה לא משחק יותר?״

״כן, זה נכון אבל אגיד לך בכנות - התחרות שחקה אותי. והאמת, האמת התחלתי להשתעמם.״