כדרך כל בשר
כדרך כל בשר, להציף את המחשבות ולתהות על המהות. מה יכול לגייס אדם לפעולה מאחדת? תמרון אחד מצד מזרח ואחריו ממערב, האנושות ששה אליי קרב. מצפון רעה נפתחת ובדרום כבר מזמן ריח של תחת, תחת אש,תחת בטון, תחת אדמה ,,, רוצה לזוז ולא יכול, הפחד משתלט והצמח משתק. להיות דומם, נטוע,לחכות עד יעבור זעם. משתדל להימנע ממפגע/ש אנושי, שאול שווה סבל וכמה אפשר לשאול? מחפש את התשובה והיא כבר כאן ממש מתחת לאף של השולחן, מצאתי פרח והוא עף ישר לתוך התודעה מביא עימו חיוך קטן שעוצר את הזמן. והזמן הזה שלא נגמר ולא מתחיל לעולם, מסתכל סביב ואיני רואה דבר, מפגעי רעש למיניהם מכים בעור התוף חלקם קודחים חלקם שורטים ,מנסה להיות מצב קיים , לא לחשוב, מצב דומם נטוע , יש קו גבול דק בין זה ובין תקוע. לגייס כוחות, אנרגיות, זו המטרה. לתת למוח משימה, לאלף את התודעה, לכוון גבוהה, להתעלות, איזה אוסף של שטויות, של סוכני מכירות, משווקים לנו כסף כוח ודת, ושימרו על השבת .
הוויה צפה במרחב דינאמי, זה כל מה שאנחנו, בחיבור לגוף פיזי מתכלה , בעולם הפיסי יש רגשות יש התנסות בחומר ביצירה בעבודה במה שנקרא חיים. מצב קיים. חיבור לעולמות אחרים, מקומות רחוקים, מטרות, מוטבציות ושאר ירקות .מהי השלווה? הנירוונה המדוברת? הוויה צפה, מתבוננת, ללא כל חומר לחוש, לא יודעת מהו רגש, מהו קיום פיזי, מה הם חיים? ואם מתהווה היא לחיים, לחיבור פיזי, הווה אומר אינה שקטה, אינה מקבלת את ריק קיומה חסר החיים והחומר ורוצה עוד לחוש ,לחוות להתגלגל , עד מתי תשאל, עד תשביע תאוותה. לעולם לא תדע שובע. החיים כגלגל ענק, לונהפארק משוגע, פעם למעלה פעם למטה, אמפליטודה משונה שנותנת את התדר.
הקיום .
(ומר דוביאס יוסיף ויאמר-"הכל שטות אחת גמורה.")