מכתב בבקבוק
מיכאלה
13 למאי 2021
·
2 דקות קריאה, 214 מילים
היי. אני לא יודע אם המכתב הזה יגיע אליך, אבל אני חייב לנסות. אם אתה מקבל את זה, זה כנראה נמצא בפחית תפוזים ריקה. האחרונה שלי. אתה יודע, כשאני נמצא במצב הזה אני מתחיל לחשוב על דברים. זכרונות. כמו הפעם, כשהיינו בני 9 ותפסנו על הגדר של בית-הספר. תפסו אותנו. אבל זה היה כיף. מזכיר לי את מצבי. או הפעם שבה ניסיתי לצייר נדנדה וכולם חשבו שזה סוס וצחקו עלי, אבל רק אתה עזרת לי. כל פעם שאני נזכר בזכרונות האלו, עולה לי חיוך על הפנים. ככל שהזכרונות יותר קטנים, ככה הם יותר חשובים. וכל זה, בזכותך. אני לא יודע למה אני כותב את זה לך. יש לי אישה וילדים. אבל הם לא היו לצידי כל השנים האלו. אתה יודע, אף פעם לא הספקתי להגיד לך כמה שאתה חשוב לי. אה ונזכרתי בעוד משהו. אתה אמרת לי לא ללכת. אתה ידעת. אבל אני לא הקשבתי. זה סיקרן אותי. כמה שילמתי על הסקרנות שלי. אפילו קצת אנוכיות. אתה יודע, החלל הוא מקום נהדר לחשוב בוא. אבל הוא יכול גם לשגע אותך. אני חושב, שהיה כדאי שלא הייתי הולך. אבל אז, שוב, אני נזכר בכל הדברים שראיתי. אז אני לא מתחרט. אם אי-פעם תראה את המכתב הזה, אני רוצה שתדע, אני מצטער, אבל אני לא מתחרט.
חברך, מממ... אני כבר לא זוכר
