עוד סיגריה

בוא נשב מול הים וננקה את הראש.

נבנה לנו מציאות מזוייפת כמו שרק אנחנו יודעים לעשות ואתה בנתיים תדליק עוד סיגריה.

אני אחבק אותך ולאט לאט נתחיל לשכוח מכל החיים שבחוץ, אלה שפתאום לא נראים כל כך חשובים כשאני מסתכלת לך בעיניים.

ואני שוב אהיה אני, סוף סוף בלי מסכות ובלי חיוכים מזוייפים.

אני אנשק אותך עד שכבר לא יהיה לנו אוויר ונחייך כמו שני מפגרים שיודעים שהם עושים טעות אבל הסיכוי שנפסיק כבר מזמן נעלם.

וזה מצחיק לחשוב שהטעות הזאת היא החיים האמיתיים, טעות שמושכת אותי אליה גם אחרי שהעולם כבר נתן לי אלפי סימנים לעצור.