ניגודים

הניגודים האלה שבחיינו.
מצד אחד שורף ומהצד האחר תחושה נעימה.
בערב שבת באתי לבקר את ההורים,
להריח את הריחות הטעימים,
אמרתי לעצמי "למי היא בשלה כל כך הרבה!?",
"מי יאכל את כל זה?!",
אבל ביום ראשון אני כבר רעב לערב שבת.
הניגודים האלה.
זה כמו לשמור ספר תהילים ברכב,
ולפתוח אותו ברגע קשה,
כשאתה רעב למילים.
ואתה אומר לעצמך - "כמה מילים כתב דוד!?",
"מי יבין כל כך הרבה?!".

אני חושב שסכרים זאת המצאה גאונית.
אני חושב שבכל ברכה יש גם קללה.

היה פעם חורף גשום בו החליטו לפתוח את סכר דגניה,
כדי שהכנרת לא תציף את טבריה.

הניגודים האלה.
אני בורח מערב שבת,
ומוצא את עצמי רץ לקראתו.

אני מקנא באנשים שאין בהם ניגודים,
כי הם תמיד בניגוד אלי.