מה להגיד

אין לי מה להגיד לכם,
פשוט אין מה לומר.
מה כבר יש לומר בעולם הזה. כל העולם הזה,
מה אפשר בכלל להגיד עליו
וכל שנאמר כבר נאמר.
איך אפשר להעיד עליו
וכל סיפור כבר סופר- כל אחד קצת אחרת,
כל אחד קצת אותו דבר.
מה שנעשה הוא שייעשה
וזה כבר נשמע מאוס ומעושה.

אין לי מה להגיד לכם.
ולמה אני? דווקא מן כל הנוכחים?
ואני כבד פה ולשון אני 
בולס שקמים עם הארץ מתיירא.
מה תקוותי עפר ותולעה,
ימיי כלים כעשן אמחה עם בוקר.
אז מה להגיד לכם.

ומה כבר אני אגיד לכם, נו.
פשוט אין לי. אין לי מילים.
מילים בוגדניות, משוש חיי, 
תמיד הן בורחות לי ברגע שצריך.
עד שארדפן ואשבה אותן על נייר
ואקרקען בכבלים של דיו.
על הנייר יש מקום ללב.
על הלשון כל כך צר, 
כל כך צר שאפשר להשתגע.

אין מה להגיד לכם
לא משהו שמח, לא משהו נחמד.
אין לי משהו מרתק ששווה הקדש מיוחד
של זמן, קשב וכיליון עיניים.
אין לי סחורה לספק לכם היום. מצטער.
אני לא איש בידור, 
לא תמיד מצחיק או מעניק.
רוב הזמן אני סך הכל כמעט כמוכם,
רק שאין לי מה להגיד.

טוב, אני יכול לומר שאני בסדר, 
ברוך השם חמדולילה.
לא בסדר יפה שאוהבים לצייר,
כזה של אושר, השלמה, הגשמה וגמירה עצמית,
או יעדי חיים מסומנים על לוח
נכבשים זה אחר זה.
זה בסדר של משכורת ואוכל במקרר.
כזה של מקום לישון וזמן לנשום לחשוב לכתוב.
בסדר של שקט, רוח וירח רך עם עננים מעל.
אוף, לו יכולתי
הייתי אומר לכם את כל העולם.