תור פנימי

יושבים בבית חולים.

כאן, כולם אחים, ואחיות, שמטפלות

באנשים.

אנשים ללא צבעים,

ללא דתות,

ללא דעות,

עם אהבה ותקווה בלב.

כאן כולם רוצים להיות בריאים,

בכדי שיוכלו לצאת החוצה,

לחיים האמיתיים,

ולחזור למרדפים ולהאשמות,

ולראות את העולם שוב בצבעים מכוערים,

בהם זה השונה ממך נגדך,

ואין אחדות או הבנה של בית חולים,

פה הכל ברור,

פה כולנו אחד, עם אותם האיברים,

אותם החיוכים והדמעות,

החששות והפחדים,

התקוות והשמחות,

לו רק ידענו כי אפשר כך גם ללא החלוקים,

לו רק היה אפשר להיות בריאים

בחוץ,

אבל בפנים-

בבית חולים.