כלב
היו היה כלב אחד. היה גר בבית אחד. אצל בן אדם אחד. קמים יחד, מטיילים יחד, אוכלים יחד, הולכים לישון יחד. האיש מצא לו אישה אחת. התחילו לגור שלושתם יחד עם האישה בבית. קמים יחד, מטיילים יחד, אוכלים יחד, הולכים לישון בנפרד. לאיש ואישה נולד תינוק אחד. התחילו לגור ארבעתם יחד עם התינוק בבית. התחיל כלב מתיראה פן יבולה לו עוד הרעה בתנאים.
יושב בלילה מתחת לשולחן קטן בסלון, כרסו מונחת על כרעיו הארוכות, ראשו הכבד על רגליו, מקשיב לקולות הלילה ולא נח.
בא רוח קדים חרישית ומעירה את כל השדים בבית. הדומם מתחיל לנוע, הצומח לדבר.
תריסי החלון רועדים בקול מקהלת חירשים. הוילון קופץ ונדבק לתקרה, כמו נעקץ דבורים באחוריים, ונסוג בחזרה ושוב קופץ עד לתקרה. השקית עם קליפות של תפוז, מתפצפצת לה על השיש במטבח. בקבוק ריק של סודה שוופס מבקבק לו מהכיור.
בא עוד משב רוח, נכנס דרך החלון, מעיר את עציץ אבוקדו שגודל שם. משחק עם עליו הגדולים.
״יא כלב מטומטם״ - לוחש העציץ - ״אם רק תעז לגעת בי שוב, כמו שלשום, האיש בטח יהרוג אותך! אני לא איזה סוקולנט מסכן, שאתה יכול להתעלל בו כל שני וחמישי! לא בשביל זה מגדלים אותי כבר שנה, מאז שהייתי גלעין קטן. תחילה בצנצנת עם מים, אחר כך בכלי קטן, לפני חודש העבירוני לעציץ גדול ויפה. כזה דבר לא יעבור לך!״
״הב הב״ עונה הכלב מתחת לשולחן - ״הב הב, אגיע גם עליך, אגיע, קיקיון חצוף! גם אתה לא חכם גדול, אם כך! מגדלים אותו מאז שהיה קטן! הב! ומה היה לפני זה? מה!?״
״מה?״ שואל האבוקדו.
״אכלו את אם אמא שלך! זה מה היה! הב! תשאל את הצנצנת. צנצנת, תגידי לו!״
אבל הצנצנת מילאה פיה מים מלוחים, בבטנה זיתים הנכבשים לאיטם. עומדת לה על ארון המטבח בשקט, משקיפה מלמעלה על המהומה שמתפתחת.
״כול כאלב ביג׳י יומו״ - אומר העציץ הנרגן ומשתתק. אבל הבקבוק של שוופס כבר עונה לו מהכיור. ״בק בק! כולנו נהיה שם, עציץ. כולנו לפח בסופו של דבר. נכון שקית? מחר ל בק בק בק!״
״אנחנו מחר, ״ מרימה לו השקית ״אתה, כלב, עוד שנתיים, חמש, שש. וזה לא משנה, לא משנה, לא משנה! שם ימנו כבר את כולם - הכתובת היא על הקיר!״
״ימנו ימנו״ - מהדהד כוס המדידה, ״ישקלו״ - מרים לו המשקל, ״ויפרסו!״ - חותך סכין המטבח.
לא יכול לשאת את זה יותר, רץ הכלב המפוחד לחדרו של האיש, זנבו תחוב בין רגליו.
הוא זורק את עצמותיו על השטיח ליד המיטה, פוער פיו ומתנשף בכבדות. עד שידו של האיש משתלשת מלמעלה ומתחילה ללטף את ראשו, את צווארו, את בטנו...
״מה קרה? מה הפחיד אותך, כלב?״ שואל האיש ״תירגע, הכל טוב, אין ממה לפחד. אין ממה לפחד כלל.״
ורואה הכלב, שהשדים והרוחות נשארו בחוץ, וכאן בחדר שקט ושלווה, וכולם ישנים: גם האיש, גם האישה וגם התינוק.
וגם הוא נרדם יחד עם כולם.