סטיב

כתב שלא יבכה אם לא יקום בבוקר והלך לישון. קם, השעה ארבע בבוקר. הכין תה. קיווה לבכות אבל לא הצליח. שטף את העיניים. לא עזר.

למה לקום בבוקר אם היום מכתוב? ללכת, להפעיל את השרירים, לבהות, להזמין קפה, לאכול יותר מדי.

״יש דברים יפים בעולם,״ כתב ״אבל מיציתי. אני מסיים כל מחשבה בזנב ציני. תמיד הזנב מאזן את הראש. התחלת נמוך תסיים בינוני גבוה. התחלת גבוה תסיים בתחתית.״

״יש שד ששומר עלי נמוך. כבר דיממתי במוגזם. כבר ניסיתי לגעת בכוכבים אבל במקום כדור-הארץ. נלכדתי במשיכה של הירח. שם יהיו היללה וחרוק השיניים.״

״לא אבכה אם לא אקום בבוקר״ היו מילותיו האחרונות כל ערב.