ונציה

מנעוריי חלמתי על טיול בוונציה. 

 בגלל הגונדולה שקישטה את המזנון בביתנו , בית קודר מכל הבחינות שהיחסים בין יושביו אלימים ומתעללים. 

הגונדולה אפופה קסם של זרות. הגונדולייר שחתר בה לעד מבלי להתקדם, לבוש במכנסים שחורים ומתרחבים ובחולצת פסים לבנים ושחורים, השיב משב גבריות נאה ומושכת באופן אסור. 

ונציה עיר עתיקה בנויה באופן פלאי , מוטות עץ מחודדים שננעצו לתוך חול ים נשאו באופן מסוכן, ארמונות מרהיבים ולהם חדרים סודיים שחלונותיהם זעירים ומסורגים שאינם מסגירים את קולות מעשה האהבה או העינויים. 

רחובות צרים מרוצפים אבן עליהן טופפו בזריזות רגליים שבעליהן הליטו פנים והמתיקו סוד בעמקי סמטאות צרות וחשוכות . שם אוליגרכים וברוני סמים עשו מעשים בגופות צעירות בעלות מגדר מתחלף. 

וונציה שהיא אשליה חולפת. כמו פסטיבל המסכות המרהיב שהיא מקיימת , מאחורי כל מסכה יכול להסתתר אדם. קבצן או מלך יוכלו להשתחרר מעול העצמי , לרקוד, לשתות ,להתעלס ,להרהר מול ירח וים.

רציתי לבקר בה אך סערה אקלימית העלתה את האוקיינוס שהסתער על העיר לטבעה והציף את רחובותיה . 

ראש העיר הכריז מצב חירום ועל פינוי. יסודותיה השברירים קורסים והעיר שקראה תיגר על איתני הטבע מגיעה אל סופה.

ממילא אמרו עליה המבקרים שבמציאות העלו תעלותיה ריח מעופש של אשפה ועל קירות ארמונותיה הזדחל עובש שחור שנבגיו קטלניים. 

בסמטאותיה ארבו גנבים ושודדים

 ורוחות רפאים עתיקות יומין חמדו עוד רגע של חיים 

והתגנבו באישון לילה אל התיירים הנמים במיטות הנוחות

 על גבי מצעי כותנה מצרית לבנה ונשקו להם נשיקות קפואות של מוות . 

*** 

אילן קובאץ' היקר. אני כותבת לך מכתב זה מפני שאני מרגישה שאנחנו כבר מכירים הכרות קרובה ואינטימית למרות שאתה אינך מכיר אותי וספק אם שמעת את שמי. 

פלשת אל חיי על בסיס שבועי קבוע והצפת אותי בפרטי חייך הסבוכים.

 זאת מפני שעברתי לגור בשכירות באותה דירה בה התגוררת אתה.

 ולא עדכנת את כתובתך החדשה. מסתבר שמסיבות טובות. 

כשנכנסתי לדירה מצאתי ערמות בדלי סיגריות בכל פינה והריח דבק בקירות כעדות לעצבים רופפים 

ולתחושת ייאוש מר. זו היתה ראשית ההכרות בינינו. 

את שמך למדתי באמצעות תיבת הדואר המשותפת לנו.

שמלאה בהתראות ובדרישות לתשלום חובות. ארנונה. חשמל. בנקים.

 נימת המכתבים נעשתה זועמת. ככל שבירוקרטיה אנונימית יכולה להיות זועמת ואף נקמנית באופן המסודר והמסוכן של מערכת גלגלים מדויקת.

לאחר מספר שבועות התחלפו ההתראות בהודעות של לשכת ההוצאה לפועל. 

את גל המכתבים הראשון השלכתי לא מיד, לפח.

 אחר כך השלכתי לפח גם את צווי העיקול והאיומים שהגיעו בקצב מזורז.

כעבור כמה חודשים הגיע לביתי אדם חובש כיפה וזעוף מבט, שהתכוון לנתק את ביתי מרשת החשמל. 

 בדי עמל שכנעתי אותו שחובך אינו קשור אלי ושמדובר במשלמת חדשה וחפה מכל פשע. 

אחרי שהלך כעסתי. עליך. הצטיירת בעיניי כנוכל שמותיר אחריו נפגעים וחיים הרוסים.

  לפעמים שמחתי לאיד המערכות הדורסניות. הצטיירת בעיניי כרובין הוד של השכונות.

 יש רבים כמוך. שמסתתרים מהעירייה. ממס הכנסה. מביטוח לאומי. יורדים אל מתחת לראדר של המערכות. 

אפשר לומר שנוצרה בינינו דינמיקה. כלל לא אילמת .

 למעשה, נידבת על עצמך יותר מידע ממה שאני נידבתי על עצמי. 

אז קרה משהו ששינה את תפיסתי לגביך.

 מפני שבתיבת הדואר צצו מכתבי תביעת תשלום ממגן דוד אדום בגין פינוי באמבולנס. 

חייבת לומר שבאופן מגוחך משהו, דאגתי לשלומך.

 אתה מבין אילן קובאץ', כבר נעשיתי מעורבת בפרטי חייך והתעורר אצלי חשש אנושי לשלומך. 

האם החיים מחצו אותך כפרפר בכף יד חסרת חמלה? 

ואז הגיע בדואר צו מינוי כאפוטרופוס לניהול ענייניו של דייר בבית אבות באשקלון. 

שמתי לב ששם המשפחה שלו שונה מזה שלך. האם היה זה אב נוטש? האם דוד אהוב?

 האם סעדת אותו במסירות עד שכלו כוחותיך ולכן היית שבור ומדוכא ולא יכולת לעבוד

 או לא השתכרת דייך ולכן ההתמוטטות הכלכלית?

חלפו מספר ימים ואז מחשבה אחרת צצה במוחי.

 אולי מר אילן קובאץ' הנך נוכל מקסים שפיתה אל מלכודתו קשיש 

שיש לו דירה וחסכונות ונכסים וכעת הנך חולש על כל הרכוש 

ופתרת לעצמך את הבעיות של קיום קל ונטול מאמץ?

שתי פניך שבו וצצו כמו דמותו של האל יאנוס . 

פעם שחור פעם לבן. פעם צוחק פעם בוכה. 

מר קובאץ' היקר דרך הקשר שאינו קשר עם אדם שאינו אדם 

ויש לו קיום רק באמצעות המערכות שאופפות אותו, אני למדה על היקפו של כוח הדמיון שלי. 

לא נפגש ולא נכיר. 

השכנה המטומטמת שמעליי קיללה כששמך הוזכר

 מפני שלא שילמת לה עבור ניקיון המדרגות.

 אבל קללה מפיה זו מחמאה בשל דלותה, עליבותה ,שממונה .

 אין פלא שהתרוממת ועברת מעליה.

 כאילו היתה משהו שצנח בתחתית גרם המדרגות. 

אני עובדת, לומדת, יוצרת, מוקפת בבני משפחה אוהבת. 

אבל אני זוכרת מדי פעם מתוך תחושת צמרמורת - שיש גם דרך חיים אחרת.