על צלחות והגדרה עצמית

מאז שסימו מת, גיז'ל איבדה את הצלחת שלה. או יותר נכון לא מצאה עצמה בצלחת שלה - חוזרת שוב ושוב על המשפט:

מסתבר כי זהו ביטוי ידוע בצרפתית: "אני לא מוצאת את עצמי בצלחת שלי". וכך, בנבכי השכחה הניחה לעצמה ללא קרב, לפוגג את הכאב הבלתי ניסבל, אל תוך אלצהיימר מבורך ולבטל כל קיום בצלחות: "אני לא כאן" "je ne suis pas la"

קיום רגעי של צרכים, שאותם מילאה בנאמנות ובמקצועיות לצלחת האישית שלה, סביתה המטפלת הנפאלית, שחורת השיער ורחבת החזה.

הגעתי הבוקר לתל אביב. חניתי בחניון ומסתבר שצמצמתי לגברת נכבדה את דרכי הגישה למכונית. הגברת הביטה בי בזעם כעודה מנסה לצאת. מצקצקת ומנענעת בראשה מצד לצד, "מצטערת אני מיד מזיזה את המכונית" אני מתנצלת. איך העזתי לפגוע בצלחת שלה??

התיישבתי בבית קפה קטן ליד חדר הכושר, פה יש נקודת חשמל האמנתי . הצצתי מחרכי התריס מעץ חום....המקופל למעלה ,אך נקי מאבק, ב- צלחות מאיקאה רוכבות על אופניים

ובכמה צלחות מויצו. 

גיז'ל אפילו לא חיפשה צלחת חדשה. וגיז'ל הייתה אדם שאהב צלחות יפות. היה בהן קוסקוס, מחשי, וסלטה משוואיה,

ועוד מלא מטעמים אשר באופנה היום, המוגשות בצלחות מקושטות לחבורת המומחים בתוכנית "מסטר שייף" על ידי מתמודדים נבוכים..

צלחות שמקשטות גם את כל אתרי "המאמות" ה- סופר קוליות...

להפתעתי, משגיז'ל לא מצאה את הצלחת שלה, הסביבה הקרובה שלה חשה רווחה, באמתלה של עצב. מי רוצה להתעסק בצלחות סדוקות ?

הן מהוות נקודת התייחסות - צורך לחפש דבק...אין צלחת עדיף!! גם כי באין צלחת - היא לא שם להבחין לצפות ולהתעצב אל ליבה כשהמבקרים מפסיקים להגיע.

אך, האם באין צלחת לגיז'ל זה אכן משחרר גם את כל הסביבה שגיז'ל טיפחה כל חייה מקיום בתוך הצלחת שלה?

האם זה אומר משהו על צלחות ככלל? או – ו-על היחסים שלנו עם צלחות אחרות בתוך הצלחת שלנו? יחסים עם צלחות אחרות? ומה עם היחסים עם הצלחת שלנו?

או מחיים בתוך צלחת ככלל?

בתמונה: מנדלת החול הטיבטית, בעבודת נמלים הנזירים משרטטים בחול צורות מיניאטוריות מורכבות ...ובהינף אחד של משב רוח, הכל נעלם ומתפוגג כלא היה ..

תמונות ואיורים : מהנט