רווק עם כלב

קצת לפני הכניסה לבניין הוא האיט את הקצב והרגיע נשימותיו. הוא לבש ג'ינס, חולצת פולו ונעלים סגורות. משהו שבוודאי לא היה לובש סתם בלחות התל אביבית של סוף אוגוסט. הגוף התרגל בחודשי הקיץ הארוכים לבגדים קצרים יותר, פשוטים ונוחים. הג'ינס גירד את עור הרגליים, טיפות זיעה ראשונות ברחו בין השכמות, הצטברו בבית השחי. זה הזכיר לו שהוא לא ממש מבין בשביל מה הוא פה, ואיזה קול פנימי הביא אותו עד הנה. הוא רק זוכר, הבטיח לעצמו להקשיב לקולות האלה, ויאללה, מה כבר יכול להיות? מצד שני, הכלב לבד בבית, מחכה לו, והיו יכולים עכשיו לטייל בים רק שניהם, לשקשק במים, לשתות איזה בירה קרה בחזרה, להירדם עם ספר על הספה. אבל הוא כבר הגיע, הוא כבר כאן, נשען על המעקה ליד הכניסה ומתכונן לחכות. להפתעתו היא יצאה כמעט מייד. גובה בינוני, קצת שמנמנה, שמלת פעמון עם איזה טוויסט, שהסתיר את מבנה גופה, מה שאיכזב אותו קצת. שיערה קצר, מתולתל וחיוך גדול, סנדלים על רגליה. 

לפני חצי שנה, התקשר אליה, כי רצה תמונות עם הכלב, ושמע מהחבר שיש מישהי שעושה פרויקט צילום על רווקים תל אביבים עם הכלבים שלהם. אמנם היה רווק עם כלב, כבר לא גר בתל אביב באותה תקופה. ולא, היא לא הייתה מעוניינת לצלם את הרווק עם הכלב, שגר בבת ים… 
מעניין אם היא זוכרת אותו?