הסוכן פרק 1
דניאל
20 למרץ 2022
·
3 דקות קריאה, 502 מילים
השקט שהופר
הבנתי שהם מתחזים ברגע שהם הודיעו לי שהתקבלתי.
במהלך השנה שקדמה לרגע המכונן, הסתובבתי חסר מעש לחלוטין. מניח שאחרים יקראו לזה "מובטל" ויתחילו לדבר על "טיפוס על קירות" וכאלו עניינים, אבל אני ממש לא נזקקתי לכישורי טיפוס כלשהם - נהניתי מכל רגע!
מסתבר, שכאשר עוסקים בכלום ושום דבר מהבוקר עד הערב - הזמן פשוט טס. ממש לא רציתי שזה יפסק. אתם שואלים מה לגבי כסף, פרנסה וכל מיני מונחים שאנשים משעממים משתמשים בהם.
ובכן, לדעתי, עבדתי מספיק בחיי הקצרים כמתווך דירות כושל, כדי לצבור מספיק כסף על מנת לקיים את הצרכים שלי המתמצים בעשיית כלום.
אה כן, כמובן. שכחתי לציין - אמא שלי משלמת לי את כל קיומי. זה עוזר. מאד.
לנצח אשאר הילד הקטן של אמא. כך היא רואה בי גם עכשיו כשאני כבר בן 30.
מבחינתי חייתי את החלום.
כך, שכאשר אימי שתבדל לחיים ארוכים, התחילה להציק ולתחקר אותי בשאלות של מה יהיה עם החיים שלך יואבי ומתי תמצא כבר עבודה?, גייסתי את כל כישוריי שצברתי כמתווך דירות ושיקרתי במצח נחושה.
אמא, אני מחפש בטירוף! אמרתי לה. אני פשוט לא מוצא.
זה עבד מעולה במשך מספר חודשים עד שבאמצע בוקר אחד, בסביבות השעה 13:0, העיר אותי טלפון מציק מאימי היקרה.
יואבי, היא צעקה בהתלהבות, מצאתי לך עבודה!! הודיעה נרגשת למדי. נרגשת מדי.
אתה זוכר את רוח'לה? היא שאלה. לא זכרתי אבל זה לא שינה לה כלום. ובכן, המשיכה אמא לחפור בהתלהבות - רוחלה אומרת שמחפשים עובדים לא מקצועיים במוסד לביטוח לאומי! הם צריכים מישהו שיתייק שם מסמכים. לא משהו מסובך שדורש להפעיל את הראש. בדיוק בשבילך, בישרה בשמחה.
תודה על המחמאה אמא, חשבתי לעצמי ווהשבתי לה שזה לא מתאים לי כרגע. אני בדיוק מחפש משהו אחר. אמרתי.
עשיתי שמיניות באוויר כדי להוריד אותה מהרעיון, לסיים את השיחה המעיקה ולחזור לעיסוקיי בעשיית הכלום ושום דבר. אבל אמא בשלה - אם אתה לא תתקשר, אני אעשה את זה.
האיום היה משכנע מספיק. גמלה בליבי החלטה באותו רגע - אגיש מועמדות לשטות הזאת ואהפוך את העולם כדי לא להתקבל. זאת הדרך היחידה. אם יש משהו שאני יודע לעשות טוב יותר מכל אחד אחר- זה לא להתקבל למקומות.
חצי מנומנם, ניסיתי לאתר בגוגל את מספר הטלפון של המוסד המטופש הזה שאמור להיות איתי "לאורך כל הדרך".
בחיפוש שלי ישר נתקלתי במודעה שמחפשת עובדים ל"מוסד" אחר. רגע, זה "המוסד"! במודעה היה רשום ש"המוסד לתפקידים מיוחדים מחפש אותך!" עם חץ שמופנה ממש אלי! השתעשעתי במחשבה ובלי לחשוב פעמיים שלחתי פניה בטופס האינטרנטי הנדוש. ברובריקה של "למה אתה חושב שאתה מתאים לעבוד אצלנו?" ציינתי שיש לי רקע ונסיון אדיר בצפייה בסרטי פעולה וריגול והוספתי שאני מעולה בלא להתבלט אף פעם בשום מקום ובשום דבר.
לבסוף, הוספתי כל מיני מילים בשבחי הבינוניות וקינחתי בזה שגוף ביון שמגייס אנשים דרך האינטרנט מבזה אותי כאזרח בינוני חובב סרטי ריגול.
מרוצה מעצמי, לחצתי על כפתור ה"שלח" והחלטתי שכל המאמץ הזה יותר ממספיק ליום אחד. הייתי עייף ומשתוקק להשלים את 13 שעות השינה היומיות. עם כל הכבוד לאמא, אני לא בנוי לימי עבודה ארוכים. מיד חזרתי להתחפר מתחת לפוך המנחם.
לא חלפה רבע שעה ושוב הטלפון צלצל. זה ממש לא היום שלי. שלחתי יד ועניתי מוכנית אמא!!! אני ישן עכשיו!
מהצד השני ענה מישהו שממש לא נשמע כמו אמא, ואמר: שלום יואב - אני רוצה לזמן אותך לראיון עבודה אצלנו.
