"היקוב הדם את ההר"

היקוב הדם את ההר?

 ישנם הרבה הרים,

 רבים מספור, רבים מזכור.

 הרים של אדישות, הרים של כאב. 

הרים של פחד והרים של שיקולים. 

הררי דעות והררי זבל. 

הררים הררים של פוליטיקה ודחקי אנוש עסיסיי אתוס מצחינים עומדים בשמש ליהרקב. 

הרי מרמה ואינטרסים עטויי נחילי עסקנות מרקיבים בקלות דעת עד כלות העין. 

הררי הררי הררים של מכונות מלחמה חלודות שבורות לרסיסים מתות לעד. 

גם יש הרבה דם. 

ניגר מחלונותינו לשערינו 

נשטף זורם לארץ, לארץ זעקותיו. 

כי המטירו דמים בפסגות השדרה ומקו הפרשה יינגרו. 

מזה יקדים לים המוות מקווה תחתיות, ומזה יעריב בואך הים הגדול. 

וינהרו דם אל דם, ויחברו לנהרות. ימלאו הארץ וכל אפיקיה, יגאו בדם כל נחלי האכזב. 

לעינינו, לרגלינו, מכל עבר.

כך הולכים אחד, 

ועוד אחד, ועוד אחת. ברבבותיהם,בשמותיהם, 

בייחודם שאין שני לו ולא יהיה עוד. בשורה ארוכה ארוכה, אחד אחרי השני. כהינף יד, או אולי חרמש, כהרף עין. והם מכל עבר, והם מתוכנו נעקרים. ושתיקתם זועקת לנו.

 הנשמע? 

הרי הם לעינינו. כי יזכור החי את מתיו ועוד הדם את ההר לא יקוב. 

כי כך אמר הוא שאמר לנו, 

הוא שאמר לך

 בדמייך חיי 

ובדמייך תחיי. 

ליבך כבר קר ויבש ממדקרות, 

הו אומללה שלי 

ורגלייך כבדות משוקען בדם והבוץ, 

הו מסכנה שלי 

ועוד בדמייך חיי, 

הו נבגדה שלי. 

כה תחיי מכורה שלי? 

עד יבוא יום מועדך עלייך. 

עד יום היפקדך, יום היגעש הדם עלייך. כי תרווה אותו הארץ עד תום. 

יעלה יעלה דם ישטוף עלייך מכל, ולא תדעי איזה מדמך שלך 

ואיזה מדמם. 

כי יטביע הדם אותך, עוללייך עסקנייך כולם. יטביע וישבור את כל הרי מזבלותייך, 

והנה כל הררייך נקובים.