אשליות של מגיפה

רוז חייכה לעצמה בדרכה חזרה לחדר, הכל היה מושלם. היא לא הפסיקה לקבל מחמאות על ערב הבינגו שהיא ארגנה לדיירי המשכן ואפילו אריה מהדירה ממול הזמין אותה להיות בת הזוג שלו בערב הברידג' הקרוב. לפעמים היה לה עדיין קשה להאמין כמה מהר הפכו השכנים החדשים למשפחה עבורה. בזמן שהמתינה למעלית משהו מוזר תפס את עינה. היא ראתה מרחוק את זאביק מהדירה שבקצה המסדרון מדבר עם זהבית בת השירות המתנדבת במשכן. היא חשבה בהתחלה שהיא מדמיינת אבל היתה איזו אשליה של יד, יותר נכון אצבעות של שלד שריחפו מעל הראש של זהבית. רוז גלגלה עינים והמשיכה למעלית "טוב זאת בטח איזו שטות טכנולוגית חדשה" חשבה לעצמה "לפחות זה עדיף על קעקועים". למחרת כשהיא ואריה הגיעו באיחור קל לארוחת הבוקר היא הופתעה לראות את זאביק וקרולין אוכלים כשמעל ראשו של זאביק מרחפות להן עצמות כף יד כאילו באות לתפוס את ראשו ממש כמו שהיא ראתה אתמול מעל זהבית. "גם הוא עכשיו עם השטות הזאת?" חשבה לעצמה, זה דיי מזעזע. "מה אתה חושב על השטות הזאת של זאביק?" היא שאלה כשהיא ואריה התיישבו. "מה זאביק עשה הפעם?" שאל אריה. "הוא התחיל להסתובב עם הגימיק הזה של זהבית" ענתה רוז, "איזו מן אשליה ששלד מנסה לתפוס לך את הראש. אתה לא רואה אריה? זה נראה כמו כתר של עצמות מעל המצח שלו." "אני לא יודע על מה את מדברת" אמר אריה . "הנה תראה" רוז באה להכווין אותו כשפתאום ראתה שגם מעל קרולין מרחפת יד גרומה, זהה. "יכול להיות שאני מדמיינת?" היא תהתה, היא יכלה להישבע שלפני מספר דקות רק זאביק חבש את "כתר העצמות" הזה. "טוב, לא משנה אריה כנראה שתיתי יותר מידי ג'ין אתמול". רוז לא הזכירה יותר את הידיים הגרומות שהיא ראתה. עד הערב היא כבר ראתה אותן מעל כל דיירי המשכן, אפילו מעל אריה, היא חשבה שהיא איבדה את זה... 
זאביק נפטר ראשון בעודו משתעל דם על מזנון ארוחת הבוקר קרולין הלכה כמה שעות אחריו אחריהם שוקי ועזרא ואז קורין ולאה שמעולם רוז לא ראתה בנפרד. אחר כך יענקלה ואז בלומה ופאינה השכנות משני צידי החדר שלה. כמעט חצי מהמשפחה החדשה שלה נמחקה תוך שבוע. אחר כך סיפרו להם שזאת מגיפה, שזהבית נדבקה והכניסה את זה למשכן. רוז נכנסה לבקר את אריה. הוא היה מחובר למכונת הנשמה. הרופא אמר לה שהוא לא יודע אם אריה ישרוד אבל רוז כבר לא ראתה את כתר העצמות מעל לראש שלו. היא נשפה בהקלה, התיישבה על הכיסא וחיכתה שאריה יפקח את עיניו.