כשהגיע סוף העולם

(ספוקן וורד)

כשהגיע סוף העולם זה היה מצחיק.

אנשים לא ידעו איך לקבל את זה,

חלק ניסו להתנגד, חלק ניסו למרוד

חלק ניסו להמשיך בחייהם, לקום בבוקר, לעבוד,

כמעט כולם ניסו להתפלל

לאל כזה או אחר

לגורל אכזר או טפל

לרק עוד הזדמנות אחת,

רק עוד צ'אנס אחרון ,

שבו נצליח לתקן את מה שצריך ולעצור את הסוף הבלתי נמנע.

קבוצות שונות החליטו לוותר

ערכו מסיבות על גג הבניין

התאבלו, לבשו שחור,

היטהרו, לבושים בלבן.

המוזיקה, הפריעה לאחרים ללכת לישון

הם התקשרו למשטרה

אבל במוקד אמרו שזה סוף העולם

ושסוף העולם זה כמו יום העצמאות,

מותר לעשות רעש.

ראש הממשלה כינס ישיבת חרום ומינה

שר בכיר לענייני סוף העולם!

זה גם היה מצחיק.

סוף העולם היה כבר בדרך,

נותרו לו שעות ספורות למלא את תפקידו כשר

אבל הוא היה איש מאוד נחמד

והוא מאוד רצה להיות שר יום אחד

אז זה בדיוק מה שקרה,

הוא מונה לשר ליום אחד.

הדבר הראשון שהוא אמר זה:

"אני מבקש מכולם להישאר בבתים" או

"לשתות מים", או

"המצב תחת שליטה, אנחנו מקימים ועדה בין משרדית רב מחוזית וכלל מערכתית לטיפול במצב"

כולם נורא צחקו.

השר לא כל כך הבין למה הם צוחקים

אבל הוא הצטרף לצחוק הזה בשביל לא להישאר בחוץ,

וככה סוף העולם הגיע כשכולם צוחקים.

ראש הממשלה חיבק את אשתו

שלח מייל אחרון לבנו,

ונופף למצלמות שהעבירו את האירוע בשידור חי.

השוטרים הרגישו שהכל תחת שליטה

והם יכולים רגע לנוח.

שניים מהם, שנשלחו להשקיט את המסיבה 

פשוט הצטרפו לריקוד האחרון

לפני שסגרו את המוזיקה.

זה היה נחמד

אלה שניסו קודם ללכת לישון ממילא היו עדיין ערים

ולא הייתה סיבה לריב עם החוגגים,

או עם אף אחד אחר לצורך העניין.

המתפללים המשיכו למלמל בדבקות

עד שנפלה עליהם עייפות,

או רוח שטות,

או שהם סתם קיבלו הרגשה שזאת טעות,

והפסיקו לאט לאט את התפילות 

והפתקים בכותל

תלו חזרה את הצלבים

גלגלו את השטיחים

ואפילו הפסיקו לירוק מול חתולים שחורים ושאר מרעין בישין.

השתרר שקט

שקט מוזר

לא מוכר

וכולם התכנסו

איש איש בתוך עצמו

לרגעים אחרונים של הקשבה פנימית,

סיכום אישי ופרטי,

בלי מילים,

ודי.

וסוף העולם קרה. 

ונגמר.

ועבר.

בבוקר,

אף אחד לא זכר 

אז כולם קמו כרגיל וכל אחד הלך לענייניו

ועכשיו

רק אני נשאר

עם השאלה

אם להזכיר להם את מה שקרה

או פשוט לחכות לסוף העולם הבא.