סטנדאפ

הוא עלה לבמה, רועד. זיעה קרה נוטפת על גבו. קילל לעצמו "כוסאמק...לאן הכנסתי את עצמי" ובכל זאת להיות על במת סטנדאפ זה היה חלום שהוא היה חייב להגשים פעם אחת 

מול הקהל, זרקורים סינוורו את פניו. ודרכם ראה רק צלליות של אנשים, מחכים למילים, והלב שלו דפק עד ששכח מיהו ומהו. וכך מצא את עצמו מגמגם "ערב טוב קהל נכבד...אתם מכירים שכשאתם יורדים במדרגות עם הזבל ופתאום מגיעה השכנה היפייפייה שחלמתם לצאת איתה אבל לזבל יש ריח של..." פתאום ניחר גרונו, הוא בלע את הרוק ושלף את הפתק שהכין לעצמו למקרה חרום.  פתח אותו וקרא "המילים שלך להיום, נגמרו".