פשטות כואבת

בּוֹאִי, תְּסַפְּרִי לִי מָה הָיָה הַיּוֹם,

תִּבְכִּי קְצָת, תִּפְרְקִי, כָּאן הַכֹּל מֻתָּר.

תְּצַיְּרִי לְעַצְמֵךְ אֵיזֶה רָצוֹן וַחֲלוֹם,

תְּדַבְּרִי גַּם עַל הַפַּחַד, שֶׁלֹּא מַרְגִּישׁ לְךָ זָר.

תֵּצְאִי הַחוּצָה לֶחָצֵר, תְּטַיְּלִי עִם חֲבֵרִים,

תִּרְקְדִי בַּגֶּשֶׁם, תִּנְשְׁמִי אֶת הָאָבִיב.

תַּחְזְרִי אֵלַי בָּעֶרֶב עִם פֶּרַח שֶׁקָּטַפְתָּ,

אֵיךְ תָּמִיד סִפַּרְתְּ וְיָדַעְתִּי לְהַקְשִׁיב.

הָעִקָּר שֶׁלֹּא תֵּדְעִי,

שֶׁבְּעוֹד כַּמָּה שָׁנִים,

תִּזָּכְרִי פִּתְאוֹם בְּעֶצֶב

בְּאוֹתָם הָרְגָעִים-

שֶׁרַצְנוּ יַחַד בַּשָּׂדוֹת בְּשִׁשִּׁי בַּצָּהֳרַיִם,

כְּשֶׁהֶעֱלָנוּ הַצָּגוֹת וְהִמְצֵאנוּ רִקּוּדִים.

כְּשֶׁהִתְרַגַּשְׁנוּ מִסְּתָם עוֹד זוּג גַּרְבַּיִם,

כַּמָּה קַל הָיָה כְּשֶׁהָיִינוּ יְלָדִים.

שֶׁהָיָה לָנוּ פָּשׁוּט, אֲבָל גַּם קְצָת כּוֹאֵב,

שֶׁלָּמַדְנוּ אֵיךְ בְּיַחַד לָשִׂים פְּלַסְטֵר עַל הַלֵּב.

שֶׁאָז כְּמוֹ עַכְשָׁו, הִרְגַּשְׁנוּ שֶׁהַטּוֹב,

הוּא הָיָה, הוּא יִהְיֶה, אֲבָל הוּא ווָאלָה- לֹא קָרוֹב.