יומני חיימק'ה: כיפה אדומה והזאב הרע

כיפה אדומה הביטה בזאב, הוא היה עטוף פרווה שחורה ופראית שהסתירה לו אפילו את הפופיק. היא תמיד חיפשה את הפופיק בבטנם החשופה של הבריות. הזאב הניח את ידו על ראשה של כיפה אדומה וליטף ברכות את שיערה הזהוב, היא מצמצה וחייכה בביישנות.

האם נעורה לקול צווחות עזות וקפצה ממיטתה: היא זיהתה את הקול: כיפה אדומה. אמא רצה לחדרה של כיפה אדומה וניסתה לפתוח את הדלת - הדלת הייתה נעולה והקולות המשיכו לבקוע באימה מאחוריה, "כיפה אדומה! כיפה אדומה! מה קרה?  הכל בסדר איתך?". כיפה אדומה לא ענתה, אמא פתאום הבינה שבין הצרחות נשמע גם קול בכי חרישי. היא מיהרה למטבח ולקחה סכין גדולה, חזרה אל הדלת וסובבה עם השפיץ של הסכין את הבורג שבתוך הידית - תוך כמה שניות המנעול נפתח ואמא שהייתה כבר די מזועזעת - נסו אתם לשמוע ככה את הבת שלכם צווחת - פתחה אותה לאט ובפחד.

הזאב הגדול והשעיר היה קשור באזיקים למוטות המיטה וכיפה אדומה: לגופה רק כיפתה האדומה ועל גבה קעקוע של דובדנים הייתה ישובה על אזור חלציו. רגליה היו מקופלת לצידו וראשה נמתח מעלה, פטמותיה זקורות וידיה מייצבות אותה - שעונה לאחור. כיפה אדומה עלתה וירדה על חלציו של הזאב תוך כדי שהיא נאנחת ומדי פעם משחררת צווחת הנאה, נושכת את שפתותיה האדומות באותה דרך שלימדה אותה סבתא. הזאב לעומתה ניסה בכוח לשחרר את טלפיו מאזיקיי הברזל, אך ללא הואיל. קרום של דם נמתח בין שערות ידיו והוא מירר בבכי  כשחזו רוטט בחוסר אונים.

אמא הביטה בכיפה אדומה, ואז בזאב, ואז שוב בכיפה אדומה ובדיוק כשהניחה את ידה על מצחה על סיפא של התעלפות דרמטית, כיפה אדומה הגבירה את אנחותיה וצעקותיה, גופה נמתח יותר ויותר לאחור, הכיפה כבר נפלה מעליה, ואמא דמיינה את השכנה שואלת אותה על כוס תה ועוגיות: "מה קרה לילדה? הכל בסדר? חיימק'ה התעורר מהצעקות שלה אתמול בלילה.".

גופה של כיפה אדומה נח עתה על גופו השעיר של הזאב, שערותיה החומות מכסות את פניהם, את ידי הזאב ואת גבה ורק רגליה המושלמות והדקות ועכוזה כמו צמד תפוחים אדמוניים בשיא בשלותם נשארו בחוץ. פתאום התגלגלה החוצה ונחה על גבה סמוך לזאב. ידה הושטה אל הרצפה וגיששה עד שנתקלה בחפיסת נובלס, מבלי להביט היא שלפה משם סיגריה ומצית, העבירה את הסיגריה אל בין שפתותיה הזהירות והציתה אותה. תוך כדי שהיא לוקחת לריאות היא הבחינה בכך שהדלת פתוחה ושאימא שלה נשענת על המשקוף עם יד אחת על המצח ועם סכין מטבח ביד השניה.

היא נשפה את העשן ונעצה את הסיגריה בין אצבעותיה הדקיקות: "היי אמא! מה את עושה כאן? רוצה סיגריה? למה הסכין?" משראתה שאמא שלה לא נוטה להגיב היא פיהקה, לקחה שאיפה ארוכה אחרונה מהסיגריה ותקעה אותה בפיו של הזאב שבשלב זה ניכר שכבר וויתר על נסיון ההשתחררות מהאזיקים ורק שכב ונשם בכבדות. כיפה אדומה קמה, הרימה מהרצפה מגבת כחולה וניגבה את ערוותה מזרעו הלבן של הזאב, כשחשבה שמיצתה את עניין הנקיון השליכה את המגבת על חלצי הזאב, זה הופתע והגיב ברעד של זעזוע בכל גופו. היא הרימה את השמלה האדומה מהרצפה ולבשה אותה בזריזות, אחר-כך ניגשה לאמה "נגמר החלב, אני אקנה מחר חדש". ידה של אמא עברה ממצחה לפיה, כיפה אדומה הספיקה לנשק אותה על המצח ואחר כך יצאה מהחדר.

אפר הסיגריה נחת על פרוותו של הזאב ומצא את דרכו אל עורו. הזאב פלט צרחת כאב והסיגריה כולה נפלה על חזו והוסיפה להרגשת האני-עולה-באש הכללית שכבר חש. אמא שנבהלה מצווחות הזאב התעוררה מהשוק  וראתה את הזאב מפרפר על המיטה, זועק מכאבים, עירום לחלוטין - כשרק מגבת כחולה על אזור חלציו. הזאב המשיך ליילל בכאב ולנענע את כל גופו בתקווה שהסיגריה תיפול. הסיגריה לא נפלה, היא רק הסתבכה יותר ויותר עמוק בפרוות החזה שלו, עם זאת נפלה המגבת: אמא הביטה מבולבלת במחזה והתחילה לצעוק עליו "תשתוק! תשתוק!" -הזאב המשיך לצרוח מכאבים ולהתפתל ולצעוק ולזוז, והסדין נמשך מקצוות המיטה והתבלגן תחתיו. הזאב צעק ובחזהו כבר נראו קצוות פרוותו מאדימים ומתקצרים -נשרפים והוא צועק וצועק וצווח ובוכה ומיילל. אמא זינקה אל הזאב ותקעה את הסכין בחזהו. רגליו המקופלות מעלה נשמטו כעבור שניה או שתיים, עיניו נפתחו במלואן וראשו נשמט לשמאלו תוך כדי שאמא מתרוממת מעליו, מניחה את ידיה על לחייה ומתחילה לצרוח.