דף #5755

.... הספקתי להתמקם בפינה שלי בבית הקפה השכונתי והזמנתי קפה וקרואסון ממולא בשוקולד, כהרגלי מדי בוקר. הקפה והעוגה היו חמימים. ריחם היה חריף ומזמין. בעודי מתענגת על המנה, קלט מבטי אישה בוגרת מטופחת להפליא, אך מראה היה סוער. שמעתי לפי הטון וארשת פניה, שהיא בשיחה משמעותית ביותר. "אתה לא יודע, מה גרמת לי" אמרה. "הקשר בינינו היה כה הדוק, שמה שעשית, היה מכוער ונבזי, ולא הולם את מעמדך ואת חזותך. אל תענה לי, אני לא מעוניינת לשמוע ממך את זיופי הרגש והמשחק שלך, כבר הכול מוכר ולא חביב". הבחנתי בדמעות מבצבצות מעיניה, צווארה האדים וכולה הייתה נרעשת. "ראשית, אדאג ליידע את אשתך האומללה, תתחיל להכין צ'ק לעורך דין שלך." טרקה בזעם את הטלפון והליטה פניה בידיה.