הלן

בגיל 40 הלן הייתה די אבודה. החבר המוסלמי שלה עזב אותה, היא סבלה מחרדות, עשנה מלא גראס וכנראה גם לקחה תרופות נגד חרדה. אח שלה התחתן, ההורים שלה היו מבוגרים ודי שבורים מאז המוות של האחות שלה דניז. והיא הייתה כל כך בודדה בפריז העיר הגדולה שהיא אפילו התחילה לשמוע קולות.

היא פגשה במקרה חברה מהתיכון שלה שחזרה בתשובה, וזו הציעה לה בהתלהבות לבוא לבקר אותה בארץ הקודש. אני אף פעם לא אדע אם היא התכונה שזה באמת יקרה או סתם אמרה.

כשהיא הגיעה אלינו, חברת התעופה איבדה את המזודה שלה, ואני לקחתי אותה לקנות קצת תחתונים, גרביים, פיג'מה. אני זוכרת שהיא שאלה אותי על הסרט נסיך מצריים ואם אלוהים היה באמת כזה אכזר שהוא הרג את כל מי שהוא הרג שם. ואני התיחסתי אליה כמו אל עוד צרפתיה משוגעת, וניסיתי להסביר שזה רק סיפור ושיש לו מטרה ומי יודע מה באמת קרה.

הלן חזרה בתשובה, עלתה לארץ והפכה ללאה. חיתנו אותה מהר מהר עם מרוקאי דובר צרפתית גם הוא חוזר בתשובה. הוא היה גרפיקאי והפך לסופר סת"ם, היא ילדה את שלושת ילדהם לפני שיהיה מאוחר. כשנולדה הבת הראשונה שלה היא עוד התקשרה לאמא שלי לספר:

"Elle s'appelle Ora"

היא אמרה. ומאז כך היא נקראת במשפחתנו אלסאפלאורה. אחרי זה היא כבר הבינה שאמא שלי לא תתחיל פתאום לשחק את הדודה הטובה, רק בגלל שעכשיו זה מתאים להם, ושיחררה.

"Elle s'appelle Ora"