צפצוף.שקט.צפצוף

ופתאום ,היה שקט חד צדדי. חשבתי ,זה קורה ,זה קורה. ככה המילה "קורה" התפרקה לה להבהרות ,אחר כך לשורש ק-ר-ה ,ולבסוף לאותיות. ארבעת האותיות חדרו במלואן לאוזן אחת, ובאוזן השנייה שמעתי רק קו-קו.

הערב היה בכל מקרה ,רגיל. ואני לא רגיל בכלל. שני אנשים ,שאותם החשבתי לחברים דיברו ביניהם . יצא מהם צפצוף.שקט.צפצוף. הם בהיכרות ראשונית, ואני בתחילת היפרדות סופית.

ביד אחת ,אני אוחז בכוס בירה שעד עכשיו ,אינה הסתיימה. אחד מאיך שקראתי אותו חבר, ברבר משהו על לימודיו בפילוסופיה, השני, האחד שעוד מדי פעם קורא לו חבר, הגיב בפרצוף חולמני ומבין, אני לא מבין את הבנתו באנשים. בייחוד כשביקשתי ממנו באותם דקות ,להביט באוזני ולהבין, הוא לא הבין.

כל אספסוף הבר החל להיראות לי כאוייבים חסרי קול, שאליהם כדאי להתייחס כאל שותפים לדרך. אילה שותפים?, ואיזו דרך? ,אלה שאלות נפרדות. ניקיתי , נתקתי, חיברתי ,לא נצחתי. ובאותם שניות של תחושת תבוסה, פנה אליי הפילוסוף לשעבר: "ביריו יקוביק? ,אתה בטח מכיר את הסרט ההוא, שהיה בזה, כן." 

פניו היו שבעי רצון ,כנראה משום שהיה בטוח שאני עוד נמצא בזרם. ובכדי להפגין שהזרם היחיד שאליו אני מתמסר, הוא זרם הבירה, הזמנתי עוד כוס אחת. אך החלטתי שבבירה הזו, אני אפגין את נדיבותי באלכוהול. מתחתי את החיוך הכי חיוכי שבארסנל ועניתי:" נו ,כמובן וודר עמסיס ,הסרט זכה ב...". כאן ,לקחתי את כוס הבירה החדשה, ובמלואו הכח שפכתי על פרצופו של הפילוסוף שלנו.

מפניי ששמעתי "קו-קו" באחת מהאוזניים, לא היה ממש אכפת לי מהחצי צעקות שהופנו אל השולחן. החבר המבין ישב עדיין ברוגע, מביט אל הקיר, תלוי מדף שעליו מונח ספר שירה. לקחתי את ספר השירה, פתחתי אותו בעמוד אקראי, והתחלתי לקרוא בקול רם ,כדי להתגבר על עוד חצאי הצעקות ,שהפכו כרגע לקריאות התלוצצות:

"ציפצוף. שקט. ציפצוף 

ככה נשמע הלילה שלי

ציפצוף.שקט.ציפצוף

ובכדי להגשים את הרצון לעוף

צריך להיות חצוף

לציפצוף.שקט.צפצוף."

העפתי את ספר השירה ,ישר לתוך פרצופו של המבין. הוא רק השמיע נהימה כלשהיא ,וחזר לתנוחת החולמני שלו. אני כבר הייתי בבית, פשטתי בגדים, עד הייתי עירום. חוץ מהגרביים, כפות רגליים חשופות, דברים כאלה איני מחבב. 

חיטטתי מתחת למיטה, בשביל להוציא את מגפון המחאה שלי. כשמצאתי אותו , התקרבתי עירום אל החלון שהיה פתוח ,אני גר בקומה הרביעית. לחשתי "קו קו" . גלי הקול עוצבו בצורת אוזניי, ונפלו אל מתחת לחלון. אני המשכתי להשמיע " קו –קו"  גלי הקולות עוצבו,ונפלו. ככה עמדתי עירום, יוצר עוד אוזניים, עד בואו השחר.