Relax & take notes Relax & ta
ביום ההולדת הזו לא רציתי להיות בארץ.
משהו בעצם העובדה שהיום הזה הגיע וסוגר באמת שנה שלמה שמאופיינת באובדן הצפון הלחיץ אותי. שנה של סחרור.
עכשיו ניצבת בפניי זכות הבחירה - האם אני חוזרת לתלם או נשארת בשבילים הצדדיים?
אני בן אדם של סמלים ושל סימנים
של התחלות ושל סופים
של צירופי מקרים אבל בעיקר של מצרפי המקרים (בתור מצרפת ידועה...).
של מועצות שומרות בוחשות בקלחת
ואם כך, מה הפלא שהיום הזה מסמל עבורי כל כך הרבה?
בשנה הזו קיבלתי הרבה מחמאות כשהראשונה מביניהן הייתה ״שירה, לשחק באנשים את יודעת״. באיזו שמחה הגבתי למשמע המשפט הזה, תחושת ריגוש החלה להתפשט בכל הגוף. עצם העובדה שנורא שמחתי לקבל את המחמאה הזו הראתה לי כמה התפיסה שלי התעוותה לגבי מה אסור ומה מותר, מה נכון, מוסרי ומה זה שקר לבן.
בשנה הזו למדתי להבין שכשיש לי משימה, השביל הראשי זוהר. הוא זורח. ואני הולכת בו וכובשת אותו. תמיד כובשת. לפעמים רצה, לפעמים בהליכה קצת יותר איטית. לרוב רצה. אין כמו ריצה.
כשאין משימה, השביל הראשי מתכסה בצל ומתחילים לזהור להם השבילים הצדדיים. והם, הם מבלבלים אותי. הם מושכים אותי וקוראים לי ללכת בהם. וכל אחד מוביל למקום אחר וקצת כמו בפיסיקה קוונטית (סתם, אני יודעת שזה לא ככה) אני אחת שיכולה להיות בכולם.
ובסוף הבנתי שהכל זה שיעור. כל דבר הוא שיעור. ואולי אני כבר קרובה להשלים תואר מרוב שיעורים (גם את זה האמיתי אבל גם את זה שנבנה ונרקם מהשיעורים האלו).
ומי אמר שהשבילים הצדדיים האלו הם לא טובים?
ב2022 הבנתי שהגעתי לעולם. הגעתי לעולם האמיתי, זה שבו אנשים לא פועלים רק מהראש. הם פועלים גם מהרגש. עולם שבו לרגש יש תפקיד והוא לא סתם קיים בשביל שאתעלם ממנו.
הוא לא משהו שצריך לטאטא. ולא דבר שצריך לחפש איך לברוח ממנו, להדחיק אותו. וזה גם שיעור.
כשהבנתי שאולי לא יסתייע לי לטוס, חשבתי איך לחגוג... ומי תדע להכווין בצורה הכי טובה אם לא הגורו דניאל קיציס?
אז ככה בדיוק -
וזה באמת היה התכנון.
אבל פתאום כן הסתייע ומפה לשם אני ביעד הרומנטי בעולם, אמנם בחופשה לא רומנטית אבל עם חברות שהן באמת הכל מהכל. שלא ויתרו עליי גם כשירדתי מהשביל הראשי, גם כשהלכתי לאיבוד בשבילים הצדדיים. גם כשניתקתי מגע.
ויש הרבה כאלו. (גם אלו שלא כאן כרגע פיזית, ביעד החלומי הזה). הרבה כאלו שלא ויתרו עלי לרגע, ולהם אני חבה המון.
אז ליום הולדת 25 אני מאחלת לעצמי לשנן את המנטרה הבאה:
If it comes, let it.
If it goes, let it.
אבל באמת על מי אני עובדת...
אני? מנטרות? חחחחח
...אולי אני צריכה לאחל לעצמי להתחיל להיות בן אדם של מנטרות
מי שקרא עד כאן, תדעו שנבחרתם בקפידה. היה לכם חלק משמעותי בשנה הזו עבורי. לטוב ולרע. יש פה רפרנסים ורמיזות שהן גם נסתרות וגם מאוד בולטות, במציאות הזו שבה אפשר להיות גם וגם, וגם.
הם מופנים אליכם, כל אחד בתחומו ובעולם התוכן שלו שמשתלב בעולם שלי.
World trip 22’ we are onnnn
רוב האנשים שאני מכירה שרוצים לטרוף את העולם מחכים, משום-מה, שמישהו אחר יפרוס להם אותו לחתיכות קטנות.