פוסט-פמיניזם

החברים של ההורים שלי הזמינו אותנו לקפה ועוגה לכבוד איזה אירוע.

כשנכנסנו אליהם, כרגיל, היו הרבה אנשים, הרבה חפצים, הרבה רעש, בעיקר הרבה.

החרדה שלי מיד קפצה על ההזדמנות, וכדי להתגונן נשארתי צמודה לאבא שלי נטועה על הספה.

המבוגרים שתו פסטיס עם או בלי מים או סודה, בכל זאת היה קיץ.

שתי סבתות חביבות התכופפו לכיוון אבא שלי, הצביעו עלי ובחיוך פולני ושאלו אותו "איך היא, בלבוסטה טובה?"

בתגובה אבא שלי פשוט ענה שהוא לא מבין למה אני צריכה להיות בלבוסטה. משום מה שם נגמרה השיחה...

כשחזרנו הביתה הלכתי לברר מה זה בלבוסטה