סרט דרכים מהניינטיז. מתוך ארכיון החלומות #34
אני נוסע באוטו אמריקאי גדול ואיתי ברכב שני עיתונאים. הם נראים בריטים מפעם- מעילי גשם שחורים, מגבעות עגולות, מטריות ארוכות ושפם לא סקסי, יושבים צמוד במושב האחורי. הם נראים לי הזויים ולא קשורים לחלום שאני חווה כרגע, כמו ישויות מזמן ועולם אחרים לגמרי, מזכירים את הניצבים בציורים של פרנסיס בייקון. גם לא ברור מי נוהג. אני יושב ביניהם במושב האחורי והאוטו מרגיש ארוך כמו לימוזינה, הזוי, נוסע בעצמו בדרכים החופשיות של אמריקה ושואט קדימה במלוא המהירות.
אנחנו עוברים ליד שדה עצום של חיטה עם גבעולים שחורים מעודף גשם, אך קצות השלף צהובים ונפרשים עד האופק. אנחנו מבחינים בדמות קטנה שניצבת בתוך החיטה הגבוהה לא רחוק מהכביש. זה דחליל גדול ואנחנו עוברים על פניו. האוטו מתקרב לדחליל ורואים שהדמות המפוחלצת זה הזמר מושיק עפיה. הוא עומד עם הידיים פרושות לצדדים, כובע קש מפורר ובגדי גראנג' קרועים, קש צהוב וגבעולי חיזרן מבצבצים מהקרעים של הבגד והוא איננו שם. בשמיים רועמים גושי ענק של עננים כהים והדחליל עומד בודד וקטנצ'יק בלב שדה עצום של חיטה כהה עם קצוות מוזהבים, שזוהרים ונעים בגלים עם הרוח. המשכנו לנסוע.
אחר כך ראיתי עוד כמה דמויות בשדה אחר ועשינו עוד כל מיני דברים באוטו, כמו להחליף ביננו ספרי אמנות ולקשקש בצבעים זורחים על ניירות ריקים, אבל אז נסענו לנוף אחר בעולם אחר ואני לא זוכר יותר את הפרטים.
6.9.15