התפשטות
איש אחד שב מן העבודה עם נעליו הכבדות ומזוודה ,ככל שהוא הולך היא מתכווצת.אך כשהוא נעצר היא הולכת וגדלה.
נכון לומר שבתוך הנעליים שלו נמצאים שבילים רבים וארוכים ואפשר אולי לומר שהיו אלה שבילים קצרים ידועים מראש ומתוכנתים שנופם הבנאלי עשה את השנותם המשעממת ידועה מראש אך בטוחה,ממש.
במזוודה הוא נושא את כל החומר שאסף בכוכב הזה,בעולם.
יש שם הרבה דפים,הארדיסקים וספרים ,יש שם מוצרים למקלחת וכלים כדי שיוכל לעבד את המזון,השיניים שלו כבר אינן חזקות.
הוא נראה כמו מישהו ששב מן היום האחרון בעבודה.הוא חש לאות.מצבו הופך בלתי נחשב.
כמו האנשים האחרים היוצאים לפנסיה.
וככה הוא מרגיש עם גופו,כאילו רגעים אחרונים של הפרמות.
הרקמות היבשות נושרות מעליו כמו שלג כבר כמה שנים אבל לאחרונה,נפסקת הנשירה בהפתעה מדי פעם,מסע רגלי על פסגת הר מושטחת.בשלג.
משהו מתעתע ברגשותיו.הוא נאחז בהם כמו בכבלים של חשמל המשתקים אותו לרגע ואחר כך מניחים לו לשוב ולנסות להבינם.הוא שוב כמו ילד וליבו פתוח וסקרן. אבל גופו המשתנה מתעתע בו כאילו מנסה לתפוס בו באיש , בנפשו שהופכת לרוח והגוף הרץ אחריה לתפוס אותה כמו כשמנסים לתפוס זבוב..ועכשיו ההפך רוצה הנפש לנחם את הבשר.
והנה הן הנפש והן הבשר מסך חוטים נפרם והאיש נעלם.