אָדָם נִפְרָד מִבֵּיתוֹ

אָדָם נִפְרָד מִבֵּיתוֹ אַךְ לֹא בְּבַת אַחַת.

הוּא מְחַלֵּק אֶת פְּרִידָתוֹ בְּצוּרָה מְסֻדֶּרֶת

כָּךְ שֶׁהַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ :

הַרְהִיטִים, הַתְּמוּנוֹת, הַסְּפָרִים, הַקִּירוֹת, הַחֲדָרִים

יִפָּרְדוּ מִמֶּנּוּ בְּכָל רֶגַע שֶׁיִזָּכְרוּ בּוֹ.

בְּעוֹדָם שְׁקֵטִים וַעֲצוּבִים, הוֹלֵךְ הָאָדָם בְּשִׁירָה גְּדוֹלָה

אֶל עִיר שֶׁרְחוֹבוֹתֶיהָ שְׁטוּפֵי אוֹר הַחוֹזֵר מִמִּרְצָפוֹת הָאֶבֶן

וּמַקְרִין אֶת חֻמּוֹ כְּלַפֵּי הַסַּגְרִירוּת הַמְכַסָּה אֶת גַּגּוֹתֶיהָ.

דַּי לוֹ בִּפְרָטִים אֵלּוּ כְּדֵי לָדַעַת כִּי לָעִיר קוֹרְאִים "גַּן עֵדֶן"

וְהוּא הוֹלֵךְ לַהֲפֹךְ אוֹתָהּ לְבֵיתוֹ