הגורל שלנו הוא להתגעגע.
הגורל שלנו הוא להתגעגע.
לימים שאבא עוד העביר אותך מהסלון למיטה,
לעוגיות שהכנת עם אמא לכל הכיתה,
לריח סירים של שבת על הגז,
ללילה הראשון מחוץ לבית בטיול של הצופים,
להנגאובר הראשון שלא הצלחת להעביר,
לנוף ההרים המשוגע בטיול משפחתי ליוון,
לנסיעות ארוכות לבד לאורך ארגנטינה,
למסיבות חברים על הגג אצל אורי,
לפעם הראשונה שטעמת אננס בתאילנד,
לאומץ שהיה לי להחזיק לך את היד
לנשיקה בטיילת ביום שישי,
למחצלת בגינה ביום שבת,
ליום שהכנו חלות וכמעט שרפנו הכל,
להתרגשות מהיום הראשון,
להתרגשות מהיום האחרון,
למפתח הסגול לדירה בת״א,
לכוס יין ושאכטה על המרפסת בפלורנטין,
לשכן מלמעלה שאירגן אותנו,
לשכנה מלמטה שדאגה לנו,
לתחושת הבטן כשהבנו שזה זה,
לדמעות כששמענו פעם הראשונה פעימות לב,
ללילה ההוא, שחיפשת בשבילי גלידריה שעוד פתוחה בשתיים,
לפעם הראשונה שחזרנו הביתה שלושה,
לעיניים שיודעות לדבר בלי מילה.
לימים שהאושר הציף אותנו מכל פינה.
כי לכל דבר טוב יש סוף.