סעיף עגל הזהב
אחד המהלכים שנחשבו באופן כללי כמוצלחים ביותר בתהליך הפיכתו של המין האנושי לשפוי היה האיסור על אמונה באידיאולוגיה. 'לא יכנה אדם את עצמו או את חברו בכינוי המציין שייכות לזרם רעיוני כזה או אחר ולא ייזום פעולה כלשהי בשמו של זרם רעיוני כזה או לטובת קידומו'. מה שלימים כונה עיקרון (או תיקון, או סעיף) עגל הזהב.
המושג זרם רעיוני הוגדר ככל התאגדות של יותר מרעיון אחד תחת כותרת שעושה מהם יישות אחת. למשל אדם יכול להיות בעד שוויון, ויכול לפעול כמיטב הבנתו לקידום השוויון הכלכלי בחברתו. אך איננו יכול להחזיק בתיאוריה מורכבת המסבירה את אי השוויון הזה ומתיימרת לדעת איך לפתור אותו. מותר לו להכיר תיאוריות כאלה ולהשכיל עצמו בהן, מותר לו לחבב אותן אפילו, אך אסור לו להאמין באחת מהן, להפוך עצמו לסוכן שלה, ולפעול בשמה.
הענישה על עבירה זו לא הייתה חמורה. הרעיון היה לחנך בעדינות, לא להכריז מלחמה. קנסות ניתנו, קורסים של חשיבה מונעת נפתחו במתנסים, בתי ספר ומכללות.
מתוך רגישות תרבותית ניתנה חריגה מעיקרון זה לדתות שהיו קיימות זמן רב, אולם רק לאנשים שמשפחתם הייתה שייכת לזרם זה בעת שהחוק נכנס לתוקף. כך, מותר היה (ועדיין עקרונית מותר) לאדם לכנות עצמו יהודי, או דאואיסט, באם עמד בתנאי החוק, אך לא 'קפיטליסט', למשל, או 'שמאלני'. היו שהתנגדו נמרצות להחרגה זו, אבל לבסוף הכירו בכך שהחוק לא יעבור בלעדיה. ממילא בהדרגה נאכף האיסור על איסוף כספים ומימון מסוגים שונים גם בשם זהויות כאלה. כך יכול היה אדם לכנות עצמו בודהיסט, אולם לא לקבל מימון או לאסוף תרומות עבור התארגנות בודהיסטית כלשהי.
כמובן, העובדה שזה נחשב לאחד המהלכים המוצלחים יותר בדרכה של האנושות לשפיות איננה משום שהרעיון הזה עצמו היה מוצלח. ככל החוקים והרעיונות מסוג זה שקדמו לו, הוא עצמו הפך מעיקרון מנחה לאידיאולוגיה דורסנית תוך זמן קצר. וכמות הראשים שהתגלגלו במורד מדרגות הטריבונלים ובתי הצדק העממיים גימדה תוך זמן קצר כל מה שקרה לפני כן בשם כל אידיאולוגיה דת או תפיסה אחרת בהיסטוריה האנושית.
אולם האירוניה הגרוטסקית והמחרידה של מה שהתרחש דומה שחבטה קשה בראש הגזע האנושי. כיום ההבדל שבין תיאוריה ועובדה, בין אמונה ופרשנות ובין ידיעה נלמד כבר בגילאי הגן. וההצעה שאתה יודע איכשהו מה לא בסדר עם העולם או מה צריך לעשות כדי לסדר אותו הפכה להיות משהו שאדם מבוגר פשוט איננו עושה. כמו שאיננו עושה את צרכיו בחברת אנשים אחרים.
אפילו הטקסט הזה עצמו צורם מאוד. ההנחה שהנה פיצחנו את העניין. זה מה שלא בסדר. עכשיו אנחנו שפויים וכולי. לא סתם יש לנו פה בכיתה לא מעט פרצופי לא-נוח-לי-בבטן שמסתכלים עלי כרגע. אבל אין ברירה אלא לדבר על זה מידי פעם, בטח בקורס כזה שמתיימר לעסוק, כפי שמשתמע משמו, במקורות הנפשיים והאינטלקטואליים של טירופו של ההומו סאפיינס. אם כן, עלינו מוטל לבלוע את אי הנוחות שלנו, ולהביט רגע אל עין הסערה. לפחות במהלך הסמסטר הזה. ולדעת שרוב הסיכויים שאני, בדיוק כמוכם, בדיוק כמו כולנו, מזיין את השכל ובעצם עדיף היה שאשתוק.
ברם, מכיוון שמשלמים לי כדי לדבר מולכם על הדבר הזה, וזה מה שמצופה מאיתנו לעשות כאן, אנסה לפחות לעשות את זה במידה מסוימת של כישרון. ככה שתרגישו שאתם מקבלים תמורה לכסף ולזמן שלכם.
אם כן, בואו נתחיל.