גם נפשי נקשרה

כששאול שאל את דוד : בן מי אתה הנער?
נפשו של יהונתן נקשרה בנפש דוד,
ובלילה,
היה יהונתן מתפשט מול דוד.
במין משחק שכזה ,
הוא היה זורק את המדים שלו וצולל ,
צולל אל תוך מהות היופי של הנער ,
ויוצק מהמהות האינסופית הזאת ברית ,
שזה ביטוי עתיק לאהבה.
אבל
הנער לא ידע לתרגם את הבחור המוזר יהונתן ,
הנער היה אדמוני ויפה תואר , וחם מזג , וצמא לחופש ולאלוהים ,
הוא רצה למצות את החיים האלה ,
וגם הרצון הזה היה ביטוי עתיק לאהבה.
ועמוק בלילה , על השדה החשוך , יהונתן היה מוצץ לדוד את הפטמות ,
ודוד היה מביט במבט ריק אל המרומים,
אחר כך במבט רחוק ,
אחר כך במבט צמא .

הייתי נער ביישן ,
וכשהייתי מתאהב בנערה יפה ,
הייתה אוחזת בי תקווה ,
שאפשר לשמוע את הלב,
שהיא לא שמעה .
אני ,
עדיין מרגיש ככה ,
אבל לא מדבר על זה עם אף אחד ,
עם געגוע שאין לו מטרה ,
אני מסתובב סביבם שעות ,
עד שהזמן נגמר ואפשר לחזור ולהרגיש הקלה