חלומות

חלמתי על חיים גדולים. חלמתי להסתובב בעולם, לפגוש אנשים, לראות תערוכות ולטעום מאכלים.

במקום זה החיים קטנים קטנים. כמעט לא הסתובבתי כבר בשום מקום. לא הייתי בפריז כבר עשור.

בגיל 44 אני מרגישה שאני כבר לא אחיה חיים גדולים. כבר לא אראה את כל המקומות שרציתי לראות. אני כבר לא אחיה במקום אחר. הרבה הזדמנויות כבר סגורות בפני.

במקום זה אני גרה בישראל השנואה עלי כל כך. בכל כיוון רק חמסין ובטון. כולם עסוקים באכול ושתו כי מחר מי יודע.

האבל שלי לפעמים כל כך גדול שבא לי לחדול בו במקום. ואני חושבת שהדבר היחיד שיציל אותי זה חלומות חדשים. אני רוצה חלומות חדשים עכשיו, הרגע. אבל זה לא עובד ככה. לאבל תמיד יש שלבים.