קונספירציה

הילדה למעלה בכתה .שקט צעק מר כהן דרך החלון החוצה . הפעוטה מדירת השכנים  הפסיקה לרגע לבכות ושבה לבכות ביתר שאת . 

לא נורמלי, טען גילי. אשתו של גילי אמרה שלא יתעצבן ואחזה בו שלא ירד לצעוק על השכן.

בבוקר מר כהן יצא למכולת לקנות  מלפפון אחד, עגבניה , אשל, שני כנפי עוף . ששון המוכר קיבל את פניו אבל תקווה אשתו מייד נתנה בידיו של ששון את הנכדה ועושה חשבון לזקן שמתלונן על המחירים ועל הסחורה , שהלבן סמיך מידיי שהעוף מקולקל. תקווה עטפה בנייר עיתון שתי הביצים . רק לזה טוב העיתון ,לעטוף ביצים, תקווה הביטה ונתנה הוראות לששון להוציא לקטנה גזים, חייכה למר כהן הקשיש שמילמל שלא עשו אותו באצבע.

אחר זה עלה למעלה, בחדשות דיווחו על גשמי זלעפות, קונספירציה . כבר לא יכלו להסתיר את המים, ככה כל סוד מתגלה בסוף , נוכלים, רמאים שקרנים, קילל פתח את החלון. למטה נערים שתויים צעקו שישתוק, היה חובט בהם.אם רק היה יכול לרדת למטה רק הרגליים כבר לא סוחבות,אשתו הייתה אומרת לו לעזוב את הילדים, היה מתעצבן ונרגע אבל היא כבר... מה זה חשוב , חשב לעצמו. שטויות, הבל הבלים.

בחדשות דיווחו על איזו מחלה מסתורית באיזה מקום בעולם, שימותו, מה אכפת לי. חשב מר כהן שטף את גביע האשל והניח לייבוש.

בבוקר תקווה כבר עטפה את הביצים, שלא תחשבי לתחמן דרש שתפתח שלא נתנה לו ביצים סרוחות או שבורות.  ששון טפח על נכדתו, לאט ששון חייכה תקווה היא לא דרבוקה. בערב אמרו שזה מתפשט ואיזו ספינה עם כמה ישראלים עליה, אולי חולים. שימותו מה אכפת לי, הכול קונספירציה. מסתירים את האמת, נבלות.

בתו התקשרה מארצות הברית. שאל אם היא צריכה כסף , כי הוא צריך לאכול את האשל ולצפות בחדשות לתפוס את הקונספירציה. הבת בכתה וניתקה . אכל את האשל בעשרים וארבע כפיות בדיוק , תמיד , הכפית האחרונה גרפה את שאריות האשל מקירות גביע , שטף את הגביע , נשם עמוקות , נבלות , קילל. עקומות הצביעו על מספר חולים, הדבקות, עקומה אקספוזינצילית, המנהיג דיבר, גם כל מלקקי הישבנים הזהירו , כך כינה אותם.

שקרנים, הבל הבלים, הבת שוב התקשרה, מי יעשה לו קניות, שאלה. אמר לה שתפסיק לבכות ,

ניתקה. עשה נשימות , פתח את החלון, קילל את הילדים שישבו בחוץ , כבר לא היו לימודים, נבלות.

בבוקר במכולת ששון החזיק את הנכדה ועיניו שקועות במרקע . קונספירציה. זה בדיוק מה שהם רוצים, להתמכר לטלוויזיה. 

תקווה היתה חסרת סבלנות והקשיש פתח את עטיפת העיתון, בדק את הביצים , שלא תחשבו לתחמן אותי במניפולציות.

תקווה הרגיעה את ששון שטפח על נכדתו. לאט , ששון, הכול בסדר ושאלה את מר כהן אם הוא צריך עוד משהו.

עד שעלה כבר דיווחו על מונשם אחד. למחרת על אחד שנפטר מהנגיף . שיראו גופות , נבלות, שקרנים. הכול קונספירציה.

ביום ששי התקשרה שוב בתו אחרי זה החתן ביקש לדבר איתו, הוא לא רצה, הבת שאלה מי יעשה לו קניות כי מבקשים שקשישים לא יצאו מהבית .

בטח, כי יש להם מה להסתיר, חושבת, עשו אותי באצבע. רטן מר כהן ובתו בכתה .

בבוקר במכולת, שתי ביצים חיכו על הדלפק , תקווה אמרה שאסור לעטוף, שיצטרך לעטוף בעצמו. נבלות, חושבת שתשקרו ?כבר לא הסכימו לתת לו פולקע אחד בודד . רק אשל אחד .

עבר בין הערוצים כשחזר רק עם גביע אשל מהמכולת  , מומחים שונים דיווחו אותו הדבר עם אותו שקף ואותה עקומה. הא, חושבים שעשו אותי באצבע, קונספירציה, תתעוררו. צעק מבעד לחלון. ברחוב כבר לא הסתובבו צעירים. סגר את החלון. 

כבר לא ירד למכולת. שמע בטלוויזיה שמביאים מזון לקשישים.

התקשר למוקד. צלצול המתנה נקטע על ידי קול חביב .

הלו, אדוני, איך אפשר לעזור ? 

גברת, אל תעשי את עצמך, אל תתאמצי להיות נחמדה , לא קונה את זה , תביאי אוכל, תרשמי כתובת, לא לבלבל במוח, הראש צלול, לא סנילי , ולהניח בחוץ, כן, בלי מניפולציות, להיכנס לבית ולראש שלי , כי אני לא מרשה, אשתי לא... לא חשוב. להשאיר בחוץ.

שני בני נוער הגיעו עם ארגז שנשאו יחד, הביט בעינית, מעבר לדלת אילו צהלו ושמחו, צעק שיהיו בשקט.

הבן לבוש חולצת תנועת נוער בחולצה כחולה חמק למטה. צעק לזאת שבאה עימו שתברח, שזה הזקן משוגע. הבת שבאה איתו גם בחולצה כחולה הניחה את הארגז, התקרבה אל הדלת.

מר כהן אמר לה להתרחק, בכל זאת ניגשה אל הדלת .

איך אתה מרגיש ?

לא עניינך ואל תעשי מניפולציות.

סיפרה לו על עצמה , אמר לה ללכת, המשיכה לדבר ולדבר. מר כהן שאל אם הוא מדבר אל הקיר. מעיין, קוראים לי מעיין, ותדבר יפה, זה שאתה לבד לא אומר שאתה יכול להיות גס רוח, אפילו שאתה בודד. אמרה בקול שקט בטוח ואיטי, זולג כמו כוס שוקו חם סמיך .

אמר לה שהוא הולך לראות חדשות להבין איזו קונספירציה חדשה הכינו ושלא תאמין לכל השטויות.

צעקה לו להתראות שהיא תחזור בהמשך השבוע.

שוב חזרו השניים הבן והבת, שוב מר כהן צעק, שוב חמק הנער וצעק שזה משוגע. 

מה שלומך? זאת מעיין, אמרה והקול שלה זלג כמו כוס שוקו חם איטית, חבל שאני לא יכולה להיכנס, שהאור נכבה בחדר מדרגות , זה כזה מצחיק. צחקה לאט , לאט. 

מה מצחיק שאל מר כהן.

המצב, אתה לא חושב ? סיפרה על אנשים שמודים על חבילות המזון , על אנשים שלא רוצים לקבל את המזון. על החייל מפיקוד העורף שניסה להתחיל איתה וזה הצחיק אותה.

זה לא מצחיק, זה אסור, נבלה. צעק מר כהן.

אתה צודק, אבל זה מצחיק, נדבק אליי, ממש הטריד החייל .אני חייבת ללכת , טוב ? 

אני לא מחזיק אותך, אל תעשי לי טובות, כן ? 

רצה למטה.

שוב שמע את הקולות אחרי שבוע . הבן כרגיל ברח. מעיין עמדה ליד הדלת העבירה קווצת שיער מאחורי אוזנה. זה בשבילי ? תודה, תודה על השוקו , אמרה בקול של שוקו חם , חייכה ולגמה מהשוקו , ליקקה את השפה העליונה משארית השוקו הסמיך , סיפרה איך עוברת עליה תקופת הקורונה, שאלה איך עוברת אצלו. שאלה אם הכול טוב.

נו , אמר מר כהן .

אתה יודע מר כהן, נגמרות חלוקות המזון ...ואני חוזרת לבית הספר השבוע ... אז אני לא... זאת אומרת כבר לא...אגיע להביא לך חבילת מזון... 

הבנתי, לא לעשות טובות , הכול בסדר. נו...

אבל אולי אוכל לבוא ? שאלה בקול של שוקו חם איטי .

נראה, בלי נדר, לא צריך להבטיח.

שבוע לאחר מכן שאלה תקווה את ששון אם ראה את מר כהן. ששון צחק שלא ושאל אם התגעגעה לקונספירציה ולעטוף לו שתי ביצים, חיקה את מר כהן.

נשמעה המולה שעה לאחר מכן, אומרים שמצאו גופה בבית. זה האיש שצועק קונספירציה. היה חם ,מזל שנתנו אישור ללכת בלי מסכות. איזה חום. 

נכתב על-ידי
גילי רוזן
הדף נקרא 118 פעמים
אהבתי חיבבתי
אין תגובות
בצע לוגין על-מנת להגיב כאן
הבו לי דף באקראי